פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
11190/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
עו"ד יוסף עזגד
נ ג ד
המשיבים:
1. החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ
2. שר התחבורה - שאול מופז
3. ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים,
משרד ראש הממשלה
4. ועדת השרים לעניין ארועים לציון שנת ה-60 למדינת
ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבה 1:
עו"ד יואב מני, עו"ד יגאל קלדס
בשם המשיבים 4-2:
עו"ד ורד חלאוה
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
העותר מבקש למנוע מן החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן החברה), חברה ממשלתית שהיא חליפתה (מאז 2003) של מע"צ אשר היתה יחידת סמך במשרד התחבורה, לתלות ביום הזיכרון וביום העצמאות בכבישי ישראל לצד דגלי הלאום את דגליה שלה. העותר הוא אח שכול, המשתתף בטכסי יום הזיכרון, וסבור הוא כי יש להפסיק את נוהג תלייתם של דגלי החברה, מתוך מתן משמעות לחשיבותו וסמליותו של דגל הלאום; לדידו תליית דגלי מע"צ בעבר
והחברה כיום מהוה פגיעה ברגשותיו. יש לראות בכך לדידו פעולת פרסום שאינה מוצדקת, ותליית דגלי ישראל לצד דגלי החברה נראית בעיניו איפוא הפרה של חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949 והתקנות לפיו, ואף יש בכך הפרה של חוק הדרכים (שילוט) תשכ"ו-1966. העותר הסביר עמדתו בדירקטוריון מע"צ, אך הדירקטוריון לא קיבל החלטה במבוקש על-ידיו, וגם משרדי הממשלה לא השיבו.
ב.
(1) בתגובת החברה נטען, כי אין לראותה כגוף מסחרי, ויש לראות את דגלה ככל דגל הנתלה ליד דגל המדינה. המדינה, כך נאמר, היא בעלת המניות היחידה בחברה, אשר הוסמכה למטרות לאומיות כגון "תכנון, פיתוח אחזקה וניהול תנועה של כל רשת הכבישים הבין עירונית גם בדרך של מיקור חוץ עבור המדינה". היא אינה פועלת למטרת רווח, כמצוות תקנונה, אלא מהוה זרוע ביצוע של המדינה, ומשימותיה הן לאומיות, ללא כל היבט של צריכה פרטית. אין היא גוף מסחרי, ועל כן אינה עוסקת בהצעת מרכולתה – היא לא יכלה לעשות כן אף אילו רצתה – וממילא אין היא מפרה את חוק הדגל, וגם אין דגלה מהוה שלט. עוד נטען לשיהוי, שכן העותר עצמו מודה כי ראה לאורך השנים דגלים עם סמלי מע"צ, ולא פעל. אין איפוא, כך נטען, עילת התערבות.
(2) בתגובת המדינה נטען, כי לטענת הפגיעה ברגשות ציבור, בשונה מטענת העותר בדבר פגיעה ברגשותיו האישיים בה אין המדינה מטילה ספק - לא הונחה תשתית; אין גם הפרה של חוק הדגל שכן לא נעשה שימוש על-ידי החברה בדגלי ישראל, והוא הדין באשר לתקנות בעניין גודל הדגל. עוד נאמר, כי אין דגל בחינת שלט לעניין חוק הדרכים (שילוט). סוף דבר, אין לשיטת המדינה לראות בתליית הדגלים פעולה פרסומית למטרות מסחר, שכן החברה היא חברה ממשלתית הפועלת ללא מטרת רווח, ולכל היותר יש בתליית הדגלים ציון לפעולות הממשלה לפיתוח תשתית הכבישים באמצעות החברה.
(3) העותר ביקש בתגובה (בהסכמה) להטעים, כי פניותיו למשיבות לא נענו, ובאשר לטענה בדבר פגיעה ברגשות ציבור, אין לשיטתו צורך בסקרים כדי להניח קיומה, וכי על ועדות השרים הרלבנטיות לשקול אילו דגלים ניתן להניף ליד דגלי המדינה; והעובדה שעשיית רווחים אינה חלק ממטרות החברה אינה מוציאה אותה מכלל חברה עסקית, ועל כן עוסקת היא בפועל בפרסום לצד דגל המדינה.
ג.
(1) לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה, ואנו מבחינים לעניין זה בין תחושות לגיטימיות של העותר ואולי גם של אחרים – נכונים אנו להניח כי תיתכן תחושת אי נוחות אצל אנשים מסוימים מצימוד הדגלים – לבין עילה משפטית להתערבות לעת הזאת. ראשית, אף אנו איננו מטילים ספק כי העותר חש פגיעה ברגשותיו כאח שכול וכאזרח, ואחרת ספק אם היה טורח טרחה רבה לפנות לגורמים הנוגעים בדבר ולעתור לבית משפט זה.
יכול אדם מן היישוב לחוש שלא בנוח אם דגל המדינה נתלה כתאום זהה לדגל של חברה ממשלתית, מכובדת ככל שתהא. לכולנו רגישות לדגל וחובת כבוד לאשר הוא מייצג ומסמל. אל נכון ציטט העותר מדברי השופט (כתארו אז) מ' חשין בבג"צ 8507/96 אורין נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 269, 277 כי "דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו, גם מי שהלכו ולא ישובו אלינו". ואולם, לעת הזאת אין המדובר בשימוש בדגל "לשם מסחר, עסק או משלח יד" (כלשון סעיף 2(א) לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה), וגם לא בהנפת דגל גדול הימנו בצוותא עמו כאיסור שבתקנה 3(א) לתקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה), תשי"ג-1953. על כן במישור המשפטי – והוא המישור שבגדרו נשקלת התערבותו של בית משפט זה – איננו רואים עתה עילה.
(2) לעת הזאת אמרנו, כי יתכן מאוד שהיו שונים פני הדברים אילו עסקנו בחברה פרטית או אף בחברה ממשלתית המוסמכת לעסוק בעיסוקים למטרות רווח – מה שאין כן לגבי החברה דנא כיום, וראו סעיף 7(5) לתקנונה, המטעים כי היא "תפעל ללא מטרות רווח". על פי החלטת הממשלה מיום 15.9.03 (סעיף ד') כל מניות החברה הן בידי מדינת ישראל, ולפי סעיף ג' כל הדירקטורים הם מטעם המדינה. אין איפוא עתה לכאורה עילה בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה להתערבות בעניין זה, מכוח האיסור לעשות שימוש בדגל לצרכי מסחר או עסק. אכן, יתכן שצימוד דגל החברה לדגל המדינה היה מעורר קושי של ממש אילו הותר לה עיסוק למטרת רווח, אך אין זה המצב הנוכחי. לא נימנע מהוסף כאן, כי בתהליך ההפרטה העובר על המדינה, כפי שתיארה אותו חברתי השופטת פרוקצ'יה זה לא כבר כ"תהליך התפרקותה של המדינה מתפקידיה כספק שירותים לציבור..." (עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ נ' רשות הנמלים (טרם פורסם) (ניתן ביום 11.2.08), ושכונה שם
על ידי כ"מולך ההפרטה", עלול לבוא יום בו משיקולים כלכליים כאלה ואחרים ישונה המנדט של החברה. בתולדותיה עברה החברה אותו תהליך מוכר אשר ראשיתו מחלקה ממשלתית (כשמה המקורי, מחלקת עבודות ציבוריות), המשכו יחידת סמך והמשכו הנוסף חברה ממשלתית ללא מטרות רווח, אך אחריתו מי ישורנה, והיו דברים מעולם. כאמור, במקרה כזה תקום שאלה גדולה האם אין בכך פגיעה אפשרית בדגל המדינה בהקשר של איסור השימוש למטרות מסחר, על-ידי הנפת "התאומים הזהים". אך איננו מצויים בשלב זה. אין גם מקום בנסיבות להידרש לחוק הדרכים (שילוט).
(3) על כן איננו נעתרים לעתירה. המשיבים לא ביקשו הוצאות, וטוב עשו.
ניתן
היום, י"ח באדר ב' תשס"ח (25.3.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט