פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
11250/04 - י"ט
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. עבדאללה אחמד ח'לאילה
2. יונס אחמד ח'לאילה
3. סאלח אחמד ח'לאילה
נ ג ד
המשיבים:
1. מינהל מקרקעי ישראל
2. מדינת ישראל
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינה של העתירה (מיום 9.12.04) בבקשת העותרים כי המשיבים יפצו אותם בקרקע (מגרש בנייה) בתחום העיר סח'נין וללא תשלום הפרשי איזון, וכן כי יועבר לבעלותם מגרש בנייה נוסף שבתחום העיר סח'נין. במסגרת דיון מקדמי שהתקיים בבית משפט זה ביום 31.7.05 (לפני כב' השופט א' גרוניס) הוצע לצדדים לנסות ולהגיע להסדר. לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים לא צלח, נערך ביום 21.3.07 דיון בבית משפט זה, בו המליץ ההרכב (כב' הנשיאה ד' ביניש, השופט ס' ג'ובראן והשופט ד' חשין) לצדדים לאשר את ההסדר שהונח לפתחם (ראו החלטה מאותו היום). לאחר דין ודברים נוסף בין הצדדים, הודיעו העותרים ביום 12.5.08 כי הם מקבלים את הצעת הפשרה, כפי שנוסחה בהודעת המשיבים מיום 13.4.08, ולבקשתם נמחקה העתירה בהחלטתי מיום 15.6.08.
2.
העותרים טוענים כי היה הגשת העתירה היתה מוצדקת, נעשתה לאחר שמוצו עד תום ההליכים מול המשיב 1, והיא שהובילה לקבלת הסעד. עוד נטען כי הגם שההליך נסתיים בפשרה, המבוססת על הצעת המשיב עוד מחודש מאי 2001, הרי שעדיין קבלת הצעה זו בעת הזו היתה שיפור משמעותי בזכויות העותרים והתמורה לה זכו (והקטנת הת שלומי ם בהם חויבו), וגם מטעם זה, הגשת העתירה היתה מוצדקת והובילה לקבלת הסעד. המשיבים לא הגיבו לבקשה זו במועד שנקצב לכך (8.7.08) והמבקש ביקש עוד ביום 4.8.08 כי תינתן ההחלטה בלא תגובת המשיבים. יצוין, כי ביום 13.8.08 הוגשה לפני בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לעניין ההוצאות, בצירוף תגובה מפורטת, כאשר נטען בבקשה כי מקור האיחור הינו בעומס עבודה וכן בסיבות אישיות. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה זו של הארכת המועד. המ דובר
אמנם במועד שנקבע בהחלטה ולא בחיקוק, אולם גם במועד זה יש כמובן לעמוד וכזאת לא נעשה. האיחור הינו ניכר (37 ימים); לא הוגשה בקשת ארכה בתוך המועד וגם נימוקי הבקשה הם לקוניים ואין בהם די בנסיבות אלו. הבקשה להארכת המועד להגשת
התגובה נדחית אפוא ויש להכריע בבקשה על פי החומר שלפני בלעדי התגובה, בשים לב למהות ההליך והנטל המוטל בנדון על המבקש.
3.
על בסיס החומר שבתיק, ואמת המידה הקבועה בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מה(4) 217 (1993), מסקנתי היא כי יש לדחות הבקשה לפסיקת ההוצאות. הליך זה נסתיים בהסדר פשרה על פי הצעת בית המשפט. מ דובר בפשרה שהוצעה לעותרים עוד בחודש מאי 2001. בהודעה לעניין הפשרה צוין במפורש על-ידי המשיבים כי המ דובר
בפשרה שלפנים משורת הדין תוך מתן פיצוי העולה על זכות העותרים שבדין (הודעה מיום 13.4.08). במצב דברים זה, לא מצאתי כי העותרים הניחו בסיס מספק לפסיקת הוצאות לזכותם בהליך זה ודין הבקשה להידחות.
ניתנה היום, י"ג באב
תשס"ח (14.8.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם