בג"ץ 11250/05 עטא אל עבד מחמד אבו ג'בה נ. אלוף פיקוד העורף

1.לפני בקשה מטעם העותר לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשתו של העותר, תושב עזה וסוחר במקצועו, לקבל כרטיס B.M.C המונפק לאנשי עסקים פלסטיניים לישראל ולחו"ל ( להלן: "הכרטיס" ). לעותר הונפק בעבר כרטיס המוגבל לאזור התעשייה "ארז" בלבד. בחודש ספטמבר 2005 פנה העותר למשיב באמצעות הועדה האזרחית הפלסטינית ( להלן: "הועדה" ) בבקשה לקבלת הכרטיס. העותר טוען כי כתנאי להנפקת הכרטיס נדרש לעבוד כמשתף פעולה, ואך בשל סירובו לדרישה זו סורבה בקשתו, לכאורה מטעמים בטחוניים אשר לא פורטו. בחודש אוקטובר 2005 פנה העותר למשיב בשנית באמצעות באת-כוחו בבקשה לקבלת הכרטיס, אך לטענתו נענה שלא לגופו של עניין. בחודש נובמבר 2005 פנה העותר שוב באמצעות באת-כוחו אל המשיב, אל מחלקת הבג"צים ואל וועדת ההשגות שבמנהלת התיאום והקישור במעבר "ארז" ( להלן: "ועדת ההשגות" ) בבקשות לקבלת הכרטיס, אך תשובתם לא נתקבלה במשך חודש בקירוב. בשלב זה הוגשה העתירה דנן. לאחר הגשת העתירה ציין המשיב בפני העותר באמצעות בא כוחו כי עליו לפנות לועדת ההשגות ולמלא טופס השגה באמצעות הועדה. העותר מילא את הטופס האמור, ומשחלפו למעלה משישה חודשים מיום הגשת העתירה ומיום הגשת ההשגה הונפק לו הכרטיס. נוכח קבלת הסעד המבוקש התייתרה העתירה ונמחקה בהסכמת הצדדים בהחלטתי מיום 25.6.2006. למרות מחיקת העתירה, עמד העותר על הוצאותיו.

2.העותר טען כי מוצו ההליכים עובר להגשת העתירה דנן, שכן העתירה הוגשה רק לאחר סירוב המשיב להנפיק לעותר כרטיס ולאחר שפניותיו החוזרות למשיב ולגורמים רלוונטיים נוספים לא נענו. העותר טוען, כי לו היה ממש בטענות המשיב לעניין הטעמים הבטחוניים בגינם נדחתה בקשתו, הרי שלא היו מונפקים לו באופן רציף בעבר רישיונות כניסה לישראל כסוחר, כרטיסים מגנטיים וכרטיס מוגבל, וכן לא היה מונפק לו כרטיס לאחר הגשת העתירה דנן. לטענת העותר הגשת העתירה היתה מוצדקת, שכן, משלא הונפק לו הכרטיס הושבתה עבודתו ונגרמו לו הפסדים בלתי-הפיכים. כמו כן טוען העותר כי הגשת העתירה דנן היא שהובילה לשינוי עמדת המשיב והנפקת הכרטיס לעותר.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא מוצו ההליכים עובר להגשת העתירה. זאת, שכן עובר להגשת העתירה השיב המשיב 1 לפנייתו של העותר וציין כי במידה ובקשתו מסורבת, עליו לפנות באמצעות משרדי הקישור הפלסטיניים לועדת ההשגות. העותר לא פעל על-פי ההליך המינהלי אליו הופנה לצורך קבלת הכרטיס ופנה ישירות אל ועדת ההשגות ולמחלקת הבג"צים, תוך שהוא שולח העתק מפנייתו אל משרדי הקישור הפלסטיניים. המשיבים טוענים כי אפילו לא התקבלה תשובת ועדת ההשגות תוך זמן סביר, היה על העותר לפנות למשרדי הקישור הפלסטיניים לבירור מצב הטיפול בהשגתו עובר להגשת העתירה דנן. כמו כן המשיבים טוענים כי העתירה דנן הוגשה כשלושים וארבעה ימים בלבד לאחר הפנייה למחלקת הבג"צים. לטענת המשיבים, רק עשרה ימים לאחר הגשת העתירה דנן ובעקבות פניית המשיב, הגיש העותר את השגתו לועדת ההשגות על-פי הפרוצדורה הנדרשת. המשיבים טוענים כי הטיפול בהשגה התעכב, תחילה מאחר ולא הועברה לועדת ההשגות על-ידי משרדי הקישור הפלסטיניים, ובהמשך בשל שינוי המציאות המדינית ברשות הפלסטינית אשר בעקבותיה פסק המנגנון של ועדת ההשגות מלהתקיים. עקב כך גובש נוהל השגות חדש. לפנים משורת הדין החליטו המשיבים שלא לדרוש מהעותר להגיש השגה על-פי הנוהל החדש אלא לחדש את הכרטיס שהיה ברשותו משהוסרה המניעות הבטחונית בעניינו. לאור כל זאת טוענים המבקשים כי דין הבקשה להידחות, וכי יש בנסיבותיו המיוחדות של עניין זה לחייב את העותר בהוצאותיהם בגין התגובה לבקשה דנן.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לבג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, כמו גם לעמדת המשיב, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. מן החומר שבתיק עולה כי למרות פניותיו של העותר למשיבים ולגורמים רלוונטיים נוספים, לא הונפק הכרטיס לעותר עובר להגשת העתירה דנן ואף זמן רב לאחריה. עם זאת, הרי שיש לבחון האם מיצה העותר את האפשרויות העומדות בפניו והאם פעל על-פי הפרוצדורה הנדרשת עובר להגשת עתירה על מנת לקבל את הסעד המבוקש. בנסיבות העניין ומן החומר הקיים בתיק נראה, כי עובר להגשת העתירה ציין המשיב בפני העותר בכתב ובעל-פה מהו ההליך המנהלי בו עליו לנקוט לשם קבלת הכרטיס. העותר, מטעמיו שלו, לא פעל כפי שהונחה, ולא מצאתי טעם סביר לכך בנסיבות המקרה ( השוו: להחלטתי בבג"צ 11251/05 ). לפיכך, לא ניתן לומר כי מוצו ההליכים עובר להגשת העתירה דנן. זאת ועוד, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה שלפניי, היה על העותר להמתין זמן נוסף עד שיחלוף הזמן הסביר המוקצב למשיב ליתן מענה לפנייתו מחודש נובמבר 2005 טרם הגשת העתירה דנן. משלא עשה כן, בנסיבות המקרה שלפני, לא מצאתי הצדקה לחייב המשיבים בהוצאות. לפיכך דין הבקשה להידחות. נוכח מסקנתי דלעיל, ומשעמדו המשיבים על הוצאותיהם, ישא העותר בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

5.המזכירות תוודא החזר האגרה לעותר, בהמשך לבקשה מיום 13.9.06 והחלטתי מיום (25.6.06).