בג"ץ 113/99 סיעת מר"ץ במועצת עיריית חיפה נ. המועצה הדתית חיפה

1.

לאחר שקראנו את כתבי הטענות, וכיום שמענו את טענות בעלי הדין, אנו קובעים כי הפירוש שניתן על ידי השר לענייני דתות לתקנה 10 לתקנות המועצות הדתיות (ניהול), התש"ל1970-, אינו נכון. אכן, לפי תקנה זאת, חובה על ראש המועצה הדתית היוצאת לכנס את המועצה הדתית הנכנסת לישיבתה הראשונה לא יאוחר מחודש ימים מיום פרסום ההודעה ברשומות על מינויה. לפיכך חובה היתה על ראש המועצה היוצאת לכנס את המועצה הדתית לישיבתה הראשונה תוך חודש מיום 23.11.98. הוא לא עשה כך משום שהיה חולה .

ביום 24.12.98 כתב בא-כוח העותרים אל השר לענייני דתות והפנה את תשומת לבו לכך שהמועצה טרם כונסה, בשל מחלתו של ראש המועצה היוצאת. במכתב זה נאמר לשר כי לפי תקנה 10, אם המועצה לא כונסה תוך חודש, משום שנבצר מראש המועצה היוצאת לכנסה במועד, "תכונס המועצה לישיבתה הראשונה על ידי מי שהשר מינה לכך". משמע, באותו יום נוצרה סמכות לשר, ואפילו הוטלה עליו חובה, לכנס את המועצה. אכן, אילו ביקש השר לכנס את המועצה כמצוות הדין, לא היה דבר פשוט מזה: הוא היה רשאי ואף צריך לפעול כבר ביום 24.12.98, עם קבלת המכתב של ב"כ העותרים, לכינוס המועצה. אך הוא לא עשה כן. הוא אפילו לא השיב למכתב. כיוון שכך, לא כונסה המועצה הדתית כלל ועיקר ומצוות הדין הופרה .

כך היה עד שראש המועצה היוצאת קם ממיטת חוליו, ואז פנה למלא את חובתו על פי התקנות, והוציא זימון לישיבה של המועצה הדתית ליום 6.1.99. אז נחלץ גם השר לפעולה, וביום 5.1.99 שיגר מכתב לראש המועצה היוצאת, ובו נאמר כי כיוון שעברו כבר שלושים יום מאז הפרסום ברשומות, פגה סמכותו של ראש המועצה היוצאת לכנס את המועצה. "לפיכך" כתב השר, "אני מורה לך לבטל את כינוס המועצה היוצאת שזומנה שלא כדין". אם כך, מי יכנס את המועצה? השר השיב על כך באותו מכתב ואמר: "רק נציגי רשאי לכנס אותה ".

ראש המועצה היוצאת סבר שחובה עליו לציית להוראת השר, ובהתאם לכך ביטל את ישיבת המועצה שזומנה, כאמור, ליום 6.1.99. מכאן העתירה שבפנינו .

2 .

אפשר היה להניח כי השר יוציא מיד הוראה לכנס את המועצה, באמצעות נציגו, בהקדם האפשרי, שהרי התקנות מצוות לכנס את המועצה תוך חודש מיום הפרסום. אך השר לא הוציא הוראה כזאת, לא אז ולא לאחר מכן, עד היום התוצאה היא שהתערבות השר, בדרך של הוראה לבטל את זימון המועצה לישיבה, סיכלה את הכוונה הברורה של התקנות, כלומר, לכנס את המועצה לישיבה בהקדם .

3.

בכל זאת סבור השר, כפי שהוא טוען בתצהיר שהוגש לבית המשפט, שהוא פעל כדין, שכן הסמכות של ראש המועצה היוצאת לכנס את המועצה פגה בתום חודש מיום הפרסום ברשומות. עמדה זאת הפתיעה את בית המשפט, שכן נראה היה לבית המשפט, על יסוד הנסיון השיפוטי, כי במקרים לא מעטים בעבר כונסה מועצה דתית על ידי ראש המועצה היוצאת לאחר שעבר חודש מיום הפרסום והמשרד לענייני דתות לא מנע זאת. לכן שאלנו את ב"כ השר אם ידוע לו על מקרה דומה בעבר, בו השר התערב כדי לבטל החלטה של ראש המועצה היוצאת לכנס את המועצה לאחר שעבר חודש מיום הפרסום, ובמיוחד כאשר הכינוס נמנע במהלך החודש בשל מחלתו של ראש המועצה היוצאת, ונענינו שמקרה כזה אינו ידוע .

לגוף העניין, כאמור, הפירוש שהשר נתן לתקנה 10, לפיו ראש המועצה היוצאת מאבד את הסמכות לכנס את המועצה בתום חודש מיום הפרסום, אינו נכון. המועד של חודש נקבע כדי להבטיח כינוס מהיר של המועצה, וכן כדי לאפשר, בתום החודש, פעולה של השר לכינוס המועצה בהקדם, או כדי שאפשר יהיה לפנות בעתירה אל בית משפט זה שיצווה לכנס את המועצה בהקדם. אך המועד שנקבע בתקנות אינו שולל את הסמכות של ראש המועצה היוצאת. ראו י' זמיר, הסמכות המינהלית (1996), עמ' 681 ואילך ועמ' 710 אילך).

4.

השר העלה, בתצהיר שהגיש לבית המשפט, טענה נוספת. וכך אמר: "כוונתי בביטול הישיבה היתה שלא רק בשל אי-חוקיות הזימון יש לבטלה אלא ובעיקר כדי שהישיבה הראשונה תיקבע לאחר קבלת התיקון לחוק שירותי הדת היהודיים כפי שיובהר להלן" (ההדגשה במקור). להלן מסביר השר כי "סוגיית ההשתתפות של חברי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית במועצות הדתיות נתקלת בהתנגדות חריפה". אמנם, הוא מוסיף, מבחינה משפטית הסוגיה כבר

הוכרעה על ידי בית המשפט. אולם מבחינה מעשית הוא ביקש לבטל את הזימון של המועצה, "שיגרום לחילוקי דעות", ולמנות אדם שיזמן את המועצה לישיבה רק בתום הליכי החקיקה, "כדי להמעיט את חילוקי הדעות". אולם טעם זה, בלי להתייחס לגופו, ודאי שאין בו כדי להסמיך את השר לתת הוראה שלא כדין לראש המועצה היוצאת שפעל כדין .

5.

כפי שנתברר היום, בעת הדיון, גם ב"כ השר מסכים כי לפי הפירוש הנכון של תקנה 10, סמכותו של ראש המועצה היוצאת עדיין קיימת, ואם הוא מוכן ומזומן לכך, בידו לכנס את המועצה גם כיום .

שאלנו את ב"כ ראש המועצה אם הוא מוכן ומזומן לכנס את המועצה לישיבתה הראשונה גם כיום ונענינו בחיוב .

ב"כ העותרים הודיע שאם המועצה תכונס לישיבה במועד קרוב יבוא על סיפוקו .

6.

אי לכך, ובהתאם לפירוש הנכון של תקנה 10, אנחנו מוציאם בזה צו מוחלט, המחייב את ראש המועצה היוצאת (המשיב 2) לזמן, לא יאוחר ממחר (כ"ד בטבת תשנ"ט, 12.1.99), ישיבה של המועצה הדתית שתתכנס תוך שבוע ימים מיום הזימון .

7.

ב"כ העותרים ביקש שנחייב את השר לענייני דתות (המשיב 3) בהוצאות המשפט. לדעתו מן הראוי להטיל, בנסיבות המיוחדות של המקרה, הוצאות גבוהות במיוחד. שקלנו והחלטנו כי אכן נסיבות המקרה מצדיקות תשלום הוצאות כמבוקש. בהתאם לכך אנחנו מחייבים את המשיב 3 לשלם את הוצאות המשפט של העותרים בסכום כולל של 30,000 ש"ח .