בג"ץ 11325/04 אברהים אחמד אבו מאדי נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.העותרת 2 (להלן - העותרת) היא עורכת דין, שייצגה את העותר 1 (להלן - העותר) בבית המשפט הצבאי לערעורים בקציעות. ביום 18.10.04 הוטלו על העותרת הוצאות אישיות בסך 3000 ש"ח, על פי החלטתו של כבוד השופט, סא"ל א' חסון. לטענת העותרת, הוטלו ההוצאות ללא סמכות ומכאן עתירתה דנא. יצוין עוד, כי לאחר שהגישה העותרת בקשה לשקול מחדש את הטלת ההוצאות האישיות הוקטן הסכום בו חויבה ל-500 ש"ח.

2.העותרת טוענת, כי ביום 13.10.04 הועבר הטיפול בעניינו של העותר מהמשרד בו היא מועסקת לטיפולה של עו"ד תמר פלג. עו"ד פלג הגיעה ביום 18.10.04, התאריך שנקבע לדיון בעניינו של העותר, לבית המשפט בקציעות, אולם לא לצורך הדיון בעניינו של העותר, אלא לשם ייצוג לקוחות אחרים. כאשר נודע לעו"ד פלג כי הדיון בעניינו של העותר מתקיים אף הוא באותו יום, היא הודיעה לכבוד השופט חסון כי היא מייצגת את העותר אך ביקשה לדחות את הדיון למועד אחר. השופט סירב, כך טוענת העותרת, ועמד על כך שהדיון יתקיים באותו היום. לאחר מכן, ביקשה עו"ד פלג מהעותרת שתיכנס לאולם ותסביר לשופט את "אי ההבנה" שאירעה. העותרת נכנסה לאולם ולטענתה המתינה בו כחצי שעה, על מנת להסביר לשופט את שאירע. לאחר שהמתינה כחצי שעה פנתה העותרת למזכירות בית המשפט, על מנת שזו תסביר לשופט כי התיק הועבר לעו"ד פלג. בנוסף לכך הודיעה העותרת, כי היא נאלצת לפרוש לפני סיום יום הדיונים בכדי להגיע לסעודה המפסקת של צום הרמדאן. יש לציין עוד, כי הדיון בעניינו של העותר היה קבוע לשעה 9:30 בבוקר והעותרת עזבה, לטענתה, את מתחם בית המשפט בשעה 14:00. בהחלטתו מיום 18.10.04 החליט כבוד השופט חסון, להטיל על העותרת הוצאות אישיות בסך 3000 ש"ח, משום שלא ביקשה את רשות בית המשפט לחילופי הייצוג ויצאה את בית המשפט, לפני שהגיע מועד הדיון בתיק. בהחלטה נוספת מיום 14.11.04 החליט השופט, להפחית את גובה ההוצאות האישיות שהוטלו על העותרת ל-500 ש"ח, לאחר שזו הגישה, כאמור, בקשה לשקול מחדש את הטלת ההוצאות.

3.דין העתירה להידחות על הסף. לבית משפט צבאי לערעורים נתונה סמכות להטיל הוצאות אישיות על עורך דין מכוח סעיף 17א לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל-1970 (להלן - צו הוראות ביטחון). הסמכות על פי הצו רלוונטית למצב בו נדחה הדיון בשל מעשה או מחדל של בעל דין או של בא כוחו. במקרה דנא אומנם לא נדחה תאריך הדיון, שכן העותר ייצג בסופו של דבר את עצמו, אולם כפי שעולה מההחלטה מיום 14.11.04 אירעה דחייה מסוימת בשעת הדיון כתוצאה מהתנהגותה של העותרת. מכל מקום, הסמכות להטיל הוצאות אישיות על עורך דין נתונה לכל בית משפט, ובכלל זה לבית המשפט הצבאי לערעורים, מכוח סמכותו הטבועה (ראו, ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 366 (להלן - פרשת חנא), 378-377; בג"צ 2685/92 שמחה ניר נ' נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע , פ"ד מז(2) 203, 204). בענייננו ההוצאות האישיות הוטלו על העותרת, מפני שלא קיבלה את אישורו של בית המשפט לחילופי הייצוג ולא נכחה בעת שהתקיים הדיון בעניינו של העותר. טענתה של העותרת הינה כי בהליך בפני בית המשפט צבאי אין צורך באישור בית המשפט לחילופי הייצוג. דין טענה זו להידחות, שכן סעיף 7(א) לצו בדבר סניגוריה בבית משפט צבאי (יהודה והשומרון) (מס' 400), תש"ל-1970 קובע במפורש את הדרישה לקבל את רשות בית המשפט הצבאי לשם הפסקת ייצוג נאשם על ידי סניגור (השוו, סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). השתת הוצאות אישיות על עורך דין מחייבת, כידוע, מתן זכות טיעון לפני הטלתן (ראו, פרשת חנא , עמ' 376-374 וכן סעיף 17א(ב) לצו הוראות ביטחון). במקרה דנא אנו סבורים, כי הזכות מומשה משהגישה העותרת בקשה לשקול מחדש את הטלת ההוצאות האישיות. המסקנה, אם כן, הינה כי על העותרת הייתה מוטלת חובה לקבל את רשותו של בית המשפט הצבאי לערעורים לחילופי הייצוג ומשלא עשתה כן ונמנעה מלהופיע לדיון בעניינו של העותר, מוסמך היה בית המשפט לחייבה בהוצאות אישיות.

4.אשר על כן, לא מצאנו כל עילה להתערב בהחלטה נשוא העתירה. העתירה נדחית על הסף.