בג"ץ 1137/99 איוון וולסוטוב נ. שר הפנים

בפני בקשת העותרים לחייב את המשיבים בהוצאותיהם בעתירה זו.

עניינה של עתירה זו היה בבקשה כי תוענק לעותרת, הגב' אירינה קולישובה, תעודת עולה וכן אזרחות ישראלית מכוח נישואיה לעותר.

לאחר מסע תלאות שעברו העותרים בדרך אל משאלתם זו, הוגשה העתירה. בתגובה לעתירה טענו המשיבים כי קיים ספק בנוגע לזהותה של העותרת, וזאת לאחר שבפשיטה על מכון ליווי בבאר-שבע נתפסה גברת בעלת שם ותאריך כניסה לישראל הדומים לאלה של העותרת.

המשיבים טוענים כי לאחר שנתבהרו ספקות אלה, שוב לא הייתה כל מניעה ליתן לעותרת את מבוקשה כאמור. ואכן, העותרת קיבלה לבסוף את מבוקשה ונאותה למחוק את עתירתה.

לעניין הוצאות העתירה, טוענים המשיבים כי נתעורר אצלם ספק - מעוגן בקרקע המציאות - באשר לזהות של העותרת. לכן, לטענתם, כל אימת שספק מעין-זה קיים נדרשת בדיקה מעמיקה של המשיבים.

מנגד, טוען בא כוחם של העותרים, כי אם היו המשיבים נאותים לערוך שימוע לעותרים, ולהציג בפניהם את נסיבות המקרה לאשורם, היה בידי העותרים להפריך את החשדות נגדם.

לאחר עיון בטענות, הגעתי למסקנה כי הצדק בעניין זה עם העותרים.

אכן, מעיון בכתב העתירה עולה כי לעותרת - טרם החלטת המשיב לבקשה לעזוב את הארץ - לא נערך כל שימוע בעניין זה. בפני העותרת לא הוצג כל מידע שיש בו כדי לשקף את עמדת המשיבים בעניינה, וממילא לא ניתנה לה כל הזדמנות סבירה להפריכו. יהיה זה אך סביר להניח כי על-ידי עריכת שימוע כהלכתו לעותרת, היה מתייתר הצורך בעתירה זו.

כיוון שלא נערך כל שימוע כאמור, נאלצו העותרים להגיש עתירה זאת לבית המשפט; עתירה שבעקבותיה התבררו טעמי המשיבים וניתנה לעותרים האפשרות להזימם (ראו סעיף 3 לתגובת המשיבים לבקשה זו). כיוון שכך, דומני כי יש לומר כי היה צידוק מצד העותרים להגשת העתירה (השוו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה

נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 ). לאור זאת, סבורני כי העותרים זכאים להוצאות העתירה.

לעניין היקף ההוצאות, מביאה אני בכלל שיקולי כי העתירה באה אל סיומה טרם שהיה סיפק לדון בה וכי היקף המלאכה שנעשתה לצורך הגשת העתירה אינה עולה כל הסביר בנסיבות העניין.

לאור כל האמור לעיל, מורה אני על מחיקת העתירה. כן מורה אני כי המשיבים - יחד ולחוד - ישלמו לעותרים הוצאות משפט בסך כולל של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.