בג"ץ 1147/20 יוסף גברו נ. משרד הרווחה ושירותים חברתיים

השופטת ע' ברון :

1.

העותר הוא מבקש מקלט ממוצא אריתראי כבן 30, שלדבריו סובל מבעיות ומוגבלויות נפשיות ורפואיות קשות – בין היתר בשל חטיפה ועינויים שעבר בסיני. במסגרת העתירה דנן ביקש העותר להורות על קליטתו באחת המסגרות החוץ-ביתיות של משרד הרווחה והשירותים החברתיים (המשיב 1), או מסגרת מתאימה אחרת כגון שירותי דיור תומך (הוסטל, דירה בקהילה, פנימייה וכו'). בתגובתם לעתירה מיום 21.2.2020, ציינו המשיבים כי זו הוגשה טרם שהשלים העותר את בדיקתו ואבחונו, וממילא טרם שנקבעה עמידתו בקריטריונים הרלוונטיים להשמתו במסגרת חוץ-ביתית או אחרת בתיווך המשיבים; ומשכך הציעו המשיבים כי העותר ישלים את הליך האבחון שאז תגובש עמדתם בנוגע לטיפול שניתן להציע לו. בהמשך לאמור ניתנו לצדדים לבקשתם ארכות להשלמת הליך האבחון – שהתארך מסיבות שונות שאין זה המקום לפרטן, ובין היתר בשל "מגבלות הקורונה". ביום 27.5.2020 הודיעו המשיבים כי הגם שמדובר במקרה "מורכב מבחינה אבחנתית", משרד הרווחה נכון לחפש עבור העותר מסגרת חוץ ביתית שתתאים לצרכיו – וכך היה.

ביום 27.7.2020 נקלט העותר במוסד "קרית שלמה", בעקבות התקשרות ייחודית של משרד הרווחה עם המוסד לצורך קליטה ייעודית של זרים שאינם בני הרחקה; ואולם בתוך ימים ספורים עזב העותר את המוסד על דעת עצמו, כשלדברי באת-כוחו "ההשמה לוותה בחבלי קליטה וקשיים ממשיים נוספים הכרוכים, בין היתר, בהעדר גישור שפתי ותכנית טיפול". אף על פי כן, המשיבים המשיכו לפעול לשילובו של העותר במסגרת חוץ-ביתית, לפנים משורת הדין לעמדתם ובמעורבותו של מנכ"ל משרד הרווחה, ולבסוף ביום 15.10.2020 נקלט העותר במוסד "קרית שלום" – הגם שלמשיבים לא היתה התקשרות ייעודית להשמת זרים שאינם בני הרחקה במסגרת זאת ונדרשו לכך אישורים חריגים. למרבה הצער, גם הפעם העותר עזב על דעת עצמו את המוסד בתוך ימים ספורים.

2.

ביום 15.11.2020 הודיע העותר לבית המשפט כי בנסיבות שפורטו בתמצית לעיל העתירה הגיעה לידי מיצוי, וביקש את מחיקתה תוך שמירה על טענותיו וזכויותיו. כן ביקש העותר פסיקת הוצאות לזכותו – בשל הצידוק שהיה לעמדתו בהגשת העתירה; משהסעד העיקרי שהתבקש על ידו התקבל (גם אם לא הושגה התוצאה המיוחלת); מאחר שהעותר מיצה את ההליכים כנדרש לפני שהגיש את העתירה, ובמהלך הדיון בה נדרש להגיש שורה ארוכה של כתבי בי-דין; לנוכח השיהוי שנקטו המשיבים במציאת פתרון הולם לעותר; ולבסוף, לנוכח מצבו הסוציו-אקונומי הקשה של העותר, כאשר פסיקת ההוצאות תאפשר לו לדבריו להתקיים בכבוד ולו באופן מינימאלי.

לאחר ארכה שניתנה למשיבים לבקשתם, בתגובתם מיום 28.12.2020 הודיעו כי הם מתנגדים לבקשה לפסיקת הוצאות. על פי הנטען, ההליך האבחוני שנערך לעותר עוד טרם הגשת העתירה הופסק בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו ואי התייצבותו לבדיקות שנקבעו לו – כך שאין יסוד לטענה כי הגשת העתירה היא שהניעה את המשיבים להשלמת הבדיקות והאבחון. המשיבים מדגישים כי לעותר ניתנו שירותים רבים שלא היה זכאי להם על פי דין – שכן לא חלה עליהם חובה לממן שירותים רפואיים לזרים שאינם תושבי המדינה; וכי משרד הבריאות מימן ותיאם לעותר, בעיצומה של מגפת הקורונה, במהירות ולפנים משורת הדין, אבחונים ובדיקות רפואיות שנערכו על ידי מספר מטפלים. בהמשך לכך, גם שילובו של העותר במוסדות חוץ ביתיים נעשה לפנים משורת הדין ותוך נקיטת צעדים וקבלת אישורים חריגים. חרף האמור, העותר בחר שלא להישאר במסגרות שהוצעו לו; כך שבסופו של יום גם לא נתאפשר כלל ליתן לו את הסעד שהתבקש בעתירה.

3.

לבקשת העותר העתירה תימחק, וטענותיו שמורות לו.

אשר לבקשה לפסיקת הוצאות, דינה להידחות. מהשתלשלות הדברים ניכר כי המשיבים לא חסכו במאמצים לטיפול בעניינו של העותר, קודם להגשת העתירה וגם בעת שהיתה תלויה ועומדת, ובכלל זה ערכו הליך מורכב של אבחון רפואי והשמה של העותר בשני מוסדות רפואיים. מעמדת המשיבים עולה כי העותר לא עמד בתנאי הזכאות למימון האבחון וההשמה – והמשיבים נדרשו למצוא פתרונות לפנים משורת הדין לבעיית המימון ולקבל אישורים חריגים לכך, והכל בתקופה מאתגרת של "ימי קורונה". דא עקא, שחרף המשאבים הרבים שהושקעו, פעם אחר פעם ויתר העותר על הסעד שנתבקש על ידו – ויובהר בהקשר זה שגם אם ניתן לגלות הבנה להתנהלותו לנוכח קשיי הקליטה שחווה לדבריו, ברי כי אין מקום בנסיבות אלה לחייב את המשיבים בהוצאות ההליך. יצוין כי איננו מקילים ראש בדבר המצוקה הנפשית והכלכלית שבה נתון העותר לדבריו, ואולם כידוע נסיבות אלה כשלעצמן אינן מקימות עילה לחיוב בהוצאות.

טרם סיום נציין כי אנו תקווה שלעותר יעמדו כוחותיו להשתלב במסגרת טיפולית שתסייע לו בהתמודדות עם מצוקותיו, וכי חזקה על המשיבים שיוסיפו לסייע לעותר למצוא מסגרת הולמת לצרכיו בגדרי הסמכויות הנתונות להם.