בג"ץ 11547/05 חברת אחים עפאנה בע"מ נ. רשות שדות התעופה-מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשיבים לאפשר לה להעביר דרך מעבר קרני משאיות המובילות בקר לרצועת עזה, מבלי להגביל את כמות המשאיות המורשות לעבור במעבר, ובהתאם לתצרוכת של האוכלוסייה ברצועת עזה. כן מבקשת היא כי נוציא צו בינים, על פיו יותר לעותרת להעביר לרצועת עזה ביום 18.12.05 17 משאיות המובילות בקר לרצועה; ביום 31.12.05 17 משאיות המובילות בקר לרצועה; וביום 31.1.06 200 משאיות המובילות בקר לרצועה.

לטענת העותרת, הדחיפות היתרה בטיפול בעתירתה נובעת מכך שמדובר בעגלים חיים, אשר מניעת העברתם במועד עלולה לגרום למותם או להתפרצות מחלות בקרבם, מאחר שלעותרת אין אפשרות לאחסן את העגלים במידה ולא יורשו להיכנס לרצועת עזה במועד. כן הדגישה העותרת כי הינה יבואנית יחידה של בקר לרצועת עזה וכי העגלים מיועדים לספק את תצרוכת המזון לתושבי רצועת עזה, בייחוד בחג הקורבן המתקיים בחודש ינואר. העותרת טענה עוד כי עד לעת האחרונה איפשרו לה המשיבים להעביר בקר לרצועת עזה ללא הגבלה, וכי רק כשבועיים קודם להגשת העתירה נמסר לה כי בהתאם להנחיות חדשות של משרד הביטחון תוכל להעביר במעבר קרני שלוש משאיות בלבד מדי יום. בהקשר זה טענה העותרת כי משלוחי העגלים נעשים בדרך הים, כחודש ימים קודם להגעתם לישראל, וכי המשיבים לא איפשרו לה להיערך לקראת השינוי כראוי. עוד טענה, כי פנתה אל המשיבים בעניין, אולם נענתה בשלילה, עקב הנחיות משרד הביטחון וצמצום זמני העברת המשאיות במעבר קרני.

בתגובתה לעתירה טענו המשיבים כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, מאחר שהעותרת טוענת בעתירתה כי הנה יבואנית יחידה של בקר וצאן לרצועת עזה, דבר שאינו נכון כלל וכלל, וכן כי קיבלה היתר ממשרד החקלאות לייבא בעלי חיים לישראל, דבר שאינו נכון אף הוא. עוד נטען בתשובת המדינה, כי השינוי שנעשה בהסדרי האבטחה במעבר קרני בוצע בעקבות פיגוע שבו נהרגו שישה בני אדם, וכי עם שינוי סידורי האבטחה הוגדל מספר המשאיות שניתן להעביר בהן בעלי חיים מישראל לרצועת עזה. המשיבים ביקשו להבהיר כי לעותרת מעולם לא הותר להעביר משאיות בקר במעבר קרני ללא הגבלה. עוד טוענים המשיבים, כי על העתירה להידחות אף מהטעם של היעדר עילה. לטענת המשיבים, במעבר קרני קיים תא סינון אחד לבעלי חיים גדולים, הפעיל בין השעות 8:30-21:00, ובו ניתן להעביר כיום, לאחר השינוי שבוצע, אחת-עשרה משאיות ביום. מסיבה זו קיים מספר מוגבל של ראשי בקר שניתן להעביר במעבר מדי יום, ולא ברור כיצד זה דורשת העותרת כי יינתן לה להעביר כמות לא מוגבלת של ראשי בקר בכל יום. לבסוף, טוענים המשיבים כי העותרת הסתפקה בשליחת מכתב אחד למנהל מסוף קרני, יומיים בלבד לפני מועד הגשת העתירה. המשיבים מדגישים כי כבר ביום הגשת העתירה קיבלה העותרת מכתב תשובה, לפיו יתאפשר לה להעביר ביום 18.12.05 שמונה משאיות. באשר ליתר המשלוחים המוזכרים בעתירה טוענים המשיבים כי לא נעשתה פנייה כלשהי מטעם העותרת.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, משני הטעמים שצוינו בתגובת המשיבים. הטעם האחד הינו העדר עילה, נוכח המגבלות האובייקטיביות הכרוכות בהעברת סחורות מסוגים שונים, ביניהן ראשי בקר, במעבר קרני. מגבלות אלה אינן מאפשרות העברת משאיות בקר במעבר קרני ללא הגבלה, וברי כי לא ניתן לקבל את טענת העותרת לפיה יש לאפשר לה להעביר מדי יום כמות משאיות בקר בלתי מוגבלת. על אחת כמה וכמה כך נוכח הסברים של המשיבים כי הסדר כזה מעולם לא התקיים. יתרה מכך, המשיבים אף מציינים בתשובתם כי בעקבות הסדרי הביטחון החדשים שנעשו במעבר קרני גדלה המכסה הכוללת של משאיות שניתן להעביר מדי יום במעבר קרני, משמונה משאיות לאחת-עשרה משאיות ביום. מכאן, שטענת העותרת בדבר שינוי הסדרי הביטחון באופן פוגעני ומבלי לאפשר לה להיערך לשינוי, אינה מבוססת ואינה נכונה. ומכאן לטעם השני המצדיק את דחיית העתירה על הסף, שהינו חוסר ניקיון כפיים מצידה של העותרת. זאת, נוכח טענת העותרת כי הנה יבואנית יחידה ובלעדית של בקר לרצועת עזה, טענה שנסתרה על ידי המשיבים; נוכח טענת העותרת כי בעבר הותר לה להעביר כמות לא מוגבלת של משאיות מדי יום, בעוד שלטענת המשיבים הסדר שכזה מעולם לא התקיים; וכן נוכח טענתה כי ניתן לה היתר ממשרד החקלאות לייבא בקר לישראל, טענה שנסתרה אף היא על ידי המשיבים.

אשר על כן, דין העתירה לצו על תנאי ולצו ביניים להידחות על הסף. העותרת תשא בהוצאות המשיבים בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.