בג"ץ 1169/97 סייג הגר (קטינה) נ. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

1.המבקשת נפגעה קשות בתאונת דרכים, ונותרה משותקת בארבעת הגפיים. בבית המשפט המחוזי בחיפה מתנהלת תביעתה נגד המשיבים לפיצוייה על נזקיה בתאונה. במסגרת תביעה זו עתרה (בתיק המרצה 1005/96) לחיוב המשיבים לשלם לה תשלומים תכופים כדלקמן: א. הוצאות בעבר, בסך 190,000 ש"ח. סכום זה הינו החלק שלא שולם לה מתוך כלל הוצאותיה בעבר שהינן בסך 648,159 ש"ח. ב. תשלום עבור הוצאות חודשיות שוטפות בסכום של 32,000 ש"ח לחודש.

בית המשפט המחוזי קבע שבגין העבר די בתשלום נוסף של 50,000 ש"ח, אשר אותו פסק למבקשת, ואת התשלום החודשי אמד בית המשפט בסך של 20,000 ש"ח לחודש.

בבקשה זו לרשות ערעור קובלת המבקשת על כך שבית המשפט לא נעתר לתביעתה כאמור.

2.דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה. בית המשפט רשאי היה שלא להכיר בחלק מרשימת ההוצאות שהוגשה על ידי המבקשת, בסוברו שהוצאות אלה לא היו נחוצות במסגרת צרכיה. לא די שהמבקשת תוציא הוצאות מסוימות או תתחייב לתשלומים כלשהם בגין שירותים שקבלה, כדי שהדבר יצדיק כיסוי ההוצאה על ידי החייב בפיצוייה. במסגרת שיקול הדעת המסור לו, רשאי היה בית המשפט להעריך שסכום נוסף של 50,000 ש"ח בגין העבר יכסה את אותן הוצאות והתחייבויות של המבקשת אשר המשיבים חייבים לפצותה בגינן. יוזכר בענין זה, שעל פי החלטת בית המשפט אושר למבקשת לתקופה שמיום התאונה 19.9.95 ועד ל1.12.96 סכום כולל של למעלה מ500,000- ש"ח.

3.גם בענין התשלום החודשי שנקבע - 20,000 ש"ח לחודש - אין להתערב באומדנו של בית המשפט. כידוע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת תשלומים תכופים על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים מיוחדים אשר יצדיקו זאת. המקרה הנוכחי אינו כזה.

ב"כ המבקשת בקש להסתמך על החלטת הנשיא ברק ברע"א 2984/96, שם נפסקו תשלומים תכופים של 22,000 ש"ח לחודש לנכה בשיעור 100%. לטענתו, המקרה שנדון שם דומה לעניננו ולא היה מקום לפסוק למבקשת סכום חודשי נמוך מזה שנפסק שם.

אין לקבל את הטענה. כל מקרה צריך להיות נדון על פי נסיבותיו. ההחלטה ברע"א 2984/96 ניתנה על פי הנסיבות והראיות כפי שהובאו שם, ואין הם מחייבים לעניננו. השוני בין העובדות שם לבין עניננו בולט. כך, למשל, נקבע שם סכום של 7,000 ש"ח לחודש בגין הוצאות רפואיות, ובעניננו הסכומים הנדרשים בפריט זה על ידי המבקשת הם נמוכים בהרבה. שם נפסק לצרכיה הסיעודיים של הנפגעת סכום של - 15,000 ש"ח לחודש, ואילו המבקשת תבעה סכום של

24,000 ש"ח בגין סיעוד (כולל הוצאות מדור ומזון למטפלים). הנה כי כן, אין ללמוד ממקרה לרעהו. מכל מקום, הסכום שנפסק למבקשת אינו נמוך משמעותית מהסכום שנפסק שם, ובודאי אינו מצדיק התערבות.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.