בג"ץ 1170/06 ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל אגודה עותומני נ. שר התש

השופט א' א' לוי:

1.

פעם נוספת מלין העותר, ארגון סוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל, בפני בית משפט זה על שלא נעשה די כדי לאכוף על תחנות תדלוק הפועלות שלא כדין (להלן: תחנות פיראטיות), להפסיק את פעולתן.

באותה סוגיה עסק בית המשפט, בין היתר, בבג"צ 10202/01, ובפסק הדין שניתן בחודש אב התשס"ג (יולי 2003) הובהר כי "דעתנו אינה נוחה מהעובדה שברחבי ישראל פועלות עשרות תחנות דלק שלא כחוק וללא פיקוח. ובמיוחד מטרידה אותנו המחשבה שחלקן פועלות באזורים צפופי אוכלוסין. תחנות אלו מהווה מקור למפגעים קשים וסכנה בטיחותית מובהקת, והעובדה שהן מוסיפות להתקיים היא הראייה הטובה ביותר לכך שלא נעשה די בתחום האכיפה".

באותו פסק דין הצביע בית המשפט על מגוון של דרכי אכיפה אפשריות, ובין היתר, על אמצעים שניתן לנקוט בהם ללא שיהוי, כמו אלה המנויים בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, וחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. כמו כן, הובעה הדעה כי יש לפעול גם נגד אותן חברות המספקות, במישרין או בעקיפין, דלק לתחנות הפיראטיות, ומאפשרות להן להמשיך בפעילותן. עם זאת, לא מצא בית המשפט מקום להושיט לעותר סעד, והוא נהג כך, ראשית , משום שדיון פרטני בכל אחת מהתחנות היה בלתי אפשרי נוכח ריבוי החברות שצורפו כמשיבות לעתירה. שנית , גורמי האכיפה לא התנערו מחובתם לפעול נגד מפירי החוק, ואף נקטו בפעולות שונות כדי למלא חובתם זו.

2.

בתקופה שחלפה מאז ניתן פסק הדין האמור, חלה התפתחות משמעותית עם חקיקתו של חוק משק הדלק (איסור מכירת דלק לתחנות תדלוק מסוימות), התשס"ה-2005 (להלן: חוק משק הדלק). אותו חוק נכנס לתוקף בתאריך 15.4.05, ובסעיף 7 שלו נקבע, כי מנהל מינהל הדלק יהיה רשאי להטיל על אדם המוכר או מספק דלק בניגוד לחוק, עיצום כספי או להגיש נגדו כתב אישום מקום שהוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת, ו"מטעמים שיירשמו". לעניין זה נעיר, כי נראה שהמחוקק ראה להעדיף את העיצומים הכספיים על פני הגשתו של כתב אישום, ככל הנראה כדי להבהיר לכל את חוסר הכדאיות הכלכלית שבביצוען של עבירות לפי חוק זה.

3.

מתגובת המשיבים 1 עד 4 מיום 4.6.07 עולים מספר נתונים שבמהימנותם לא ראינו מקום לפקפק, ולהם וחשיבות לענייננו:

א)

מאז כניסת החוק לתוקף, ועל בסיס מידע ותלונות שהתקבלו מהעותר, המשטרה, משרד הפנים, רשות המסים באוצר ופקחי משרד התשתיות הלאומיות, נחקרו עשרות ספקי דלק בחשד של אספקת דלק לתחנות תדלוק פיראטיות (ראו סעיף 32 לתגובת המשיבים 4-1).

ב)

במהלך השנים 2006 ו-2007 הוטלו עיצומים על 11 ספקים, בסכומים הנעים בין 20,000 ש"ח ל-67,300 ש"ח, שלושה ספקים נמצאים בהליכי שימוע לפני הטלת עיצומים, ועשרות ספקים נמצאים בשלבי חקירה שונים (סעיף 36 לתגובה).

ג)

מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות העביר לרשויות המקומיות רשימה של תחנות תדלוק פיראטיות הפועלות בתחומן, והן נתבקשו לפעול נגדן על פי הסמכויות שהוקנו להם בחוק, תוך הבטחת סיוע לוגיסטי מצד המשרד (סעיף 39 לעתירה).

ד)

על פי הנתונים שבידי המשיבים 4-1 פורקו במהלך ארבע השנים האחרונות כמאה תחנות תדלוק פיראטיות, ועוד כמאתיים תחנות נסגרו על ידי מפעיליהן. משיבים אלה העריכו כי כיום פועלות כ-50 תחנות תדלוק פיראטיות, ומספר זה אף שאין להקל בו ראש, קטן בהשוואה לכ-1000 תחנות התדלוק שהוקמו כחוק (סעיפים 28 ו-29 לתגובה).

4.

נוכח הנתונים האמורים אשר נכללו בתגובת המשיבים 4-1, התקשינו לקבל את טענת העותר לפיה אין הרשויות נוקטות בפעולות אכיפה כדי לסלק את תחנות התדלוק הפועלות שלא כדין מנוף חיינו. נהפוך הוא, שוכנענו כי בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז חוקק חוק משק הדלק, נעשו פעולות אכיפה שונות ובהיקף לא מובטל. אכן, אפשר שמנקודת ראותו של העותר, ובמבחן התוצאה הסופית, לא נעשה די, אולם גם זאת יש לזכור, שעל שכמן של רשויות האכיפה מוטלים תפקידי אכיפה בתחומים אחרים, חשובים אף הם, ונוכח מגבלות כוח האדם והתקציב המכתיבות את היקף פעולתן, התקשינו להצביע עליהן כעל מי שחטאו במחדל.

ובאשר לפן הפרטני שבעתירה – מהנתונים שהובאו בפנינו עולה כי משיבים 9,6,5 ו-10 שוב אינם פעילים בתחום הדלק, בעוד שהתחנה שעל פי הנטען סיפקו לה דלק, פועלת כיום מכוח צו שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים.

5.

נוכח האמור, לא מצאנו כי העותר הוכיח עילה להתערבותנו, וכל שנותר לקוות הוא כי רשויות האכיפה ימשיכו במאמציהן להביא לסילוק אותו מפגע חמור הכרוך בהמשך פעילותן של תחנות תדלוק שלא כחוק.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.