בג"ץ 11822/04 ודים דרצ'ינוב נ. משרד הפנים, מינהל האוכלוסין

השופט א' א' לוי:

1.

על פי הנטען בעתירה, העותר 1 הנו בן לאם יהודיה שנשא את עותרת 2 לאשה ואימץ את בנה מנישואיה הקודמים, הוא עותר 3. עותר 1 נכנס לישראל בשנת 2000, ולאחר מספר חודשים הצטרפה אליו עותרת 2. בחודש אוקטובר 2002, וכאשר היה עותר 3 בן 17, הוא הגיע לישראל באשרת תייר, שתוקפה הוארך, ולבסוף שב לרוסיה. בשנת 2004 החליט המשיב שלא להאריך את האשרה (מסוג א/5) שניתנה לעותרת, ובחודש אפריל 2006 הוא הוסיף והודיע על החלטתו לבטל את אזרחותו של עותר 1. כנגד החלטות אלו מופנית העתירה שבפנינו.

2.

נקודת המוצא לדיון היא, כמובן, שאלת מעמדו של עותר 1, וההכרעה בעניינם של העותרים האחרים תלויה מטבע הדברים בתשובה לאותה שאלה. לעניין זה טען המשיב, כי בשאלון העלייה שמילא העותר בעת עלייתו לישראל, הוא נרשם כ"חסר דת", אולם, במהלך בדיקות שערך משרד הפנים, אישר עותר 1 (ראו מש/1) כי בשנים 1998 - 1999, ובטרם עלייתו לישראל, הוא התנצר. את העובדה הזו העלים העותר בעת עלייתו, ומכאן טענת המשיב כי הוא השיג את אזרחותו הישראלית תוך הסתרת מידע חיוני, שהיה בו כדי לשלול את זכותו לעלייה מכח-שבות.

חרף אותה מסקנה וההחלטה על ביטול האזרחות, הודיע המשיב כי יסכים ליתן לעותר 1 אשרת שהייה מסוג א/5, ובלבד שיחזיר את ההטבות בהן זכה עקב מעמדו כעולה.

העותרים טוענים בתגובתם כי אין לייחס למסמך מש/1 משקל כלשהו, וכן שההחלטה לביטול אזרחותו של עותר 1 התקבלה בשיהוי ניכר, והדבר נעשה על ידי מי שלא הוסמך לכך.

3.

לא מצאנו ממש בטענות העותרים בדבר שיהוי ופעולה בחוסר סמכות. באשר ל"יהדותו" של עותר 1, קובע סעיף 2(א) לחוק השבות נקבע, כי אשרת עולה תוענק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל. סעיף 4ב לחוק מגדיר מיהו "יהודי", היינו, מי שנולד לאם יהודיה או התגיירה, והוא אינו בן דת אחרת .

משעלה חשש ביחס ליהדותו של העותר 1, הוא הוזמן בחודש פברואר 2003 לשימוע, ודבריו תועדו במסמך מש/1 עליו הוא אף חתם. וכך נרשם מפיו: " ב-99-98 במנזר אחד התנצרתי. לאשתי מרינה זה לא היה קשור, זה היה ברצוני הפרטי. כל התהליך היה שלי ורק עבורי ". אין לנו סיבה להניח כי הדברים שנרשמו מקורם היה בהרהורי לב של עובדת משרד הפנים, או שהם הושמו על ידה בפיו של עותר 1. אותו מסמך נכתב ברוסית, שפה שאין חולקין כי עותר 1 שולט בה, ולפיכך מותר להניח כי לולא שיקף מש/1 את דבריו, הוא היה נמנע מלצרף אליו את חתימתו. בנסיבות אלו שוב אין ספק כי עותר 1 זכה באשרת עולה עקב מסירתו של פרט כוזב, ועל כן היה רשאי שר הפנים להפעיל את הסמכות שניתנה לו ולבטל את אזרחותו.

כאמור, מעמדם של עותרים 2 ו-3 נגזר ממעמדו של עותר 1, ומשנמצא כי אזרחותו של זה בוטלה כדין, לא נוכל להושיט סעד גם לעותרים אלה.

רשמנו לפנינו את הודעתה של באת-כוח המשיב, לפיה תהיה נכונות לבחון בקשה נוספת של עותרת 2 ככל שהיא תתבסס על עילה שונה, ולפיכך, אנו דוחים את הרחקתה מישראל ב-90 ימים מהיום.

העתירה נדחית.