בג"ץ 1191/97 אבידן אברהם ו-120בעלים רשומים בחלקה -1 בגוש 6621 נ. מדינת י

העותרים הגישו לבית משפט זה עתירה שעניינה זכותם לעיין בחומר הנוגע לחלקות שבבעלותם והנמצא בידי המשיבות (במינהל מקרקעי ישראל). העתירה הוגשה ביום 20.2.97, והוחלט על העברתה לדיון בפני מותב תלתא. העותרים הגישו בקשה לקביעת מועד דיון דחוף, אך בקשתם נדחתה על ידי ביום 30.3.97.

ביום 11.3.98 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה ולחיוב המשיבות בהוצאות. בבקשתם נטען, כי העתירה הוגשה לאחר פניות חוזרות ונשנות למשיבות במשך למעלה משנתיים, וסירובן של המשיבות להשיב להם. העותרים טוענים, כי רק לאחר הגשת העתירה, וכתוצאה ממנה, הורו נציגי הפרקליטות למשיבה להיענות לדרישת העותרים. משכך, התייתר הצורך לקיים דיון בעתירה. העותרים גורסים, כי כיוון שרק העתירה הביאה לכך שהרשות תמלא חובותיה כדין, יש הצדקה לחיוב המשיבות בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורכי דינם של העותרים.

המשיבות מסכימות לבקשה למחיקת העתירה. אשר להוצאות, המשיבות הותירו שאלה זו לשיקול דעת בית המשפט. המשיבות טוענות, כי העיכוב בתגובת המינהל לבקשת העיון במסמכים נבע בין היתר מעמדה משפטית שהשתנתה בשל בחינה נוספת של הנושא לאחר הגשת העתירה וכן עקב אופן פעולתם של העותרים עצמם, כמו תגובות למכתבי המינהל רק לאחר מספר חודשים. המשיבות מציינות גם את השירות המסור לו זכו העותרים לאחר הגשת העתירה, מצד עובדים במינהל.

אני סבורה, כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרים במקרה זה, שהרי הגשת העתירה על ידם הביאה לקבלת הסעד המבוקש. עם זאת, אני סבורה, כי יש מקום להתחשב באמור בתגובת המשיבות בקביעת גובה ההוצאות, וכן להתחשב בעובדה שבעתירה לא התקיים כל דיון בבית המשפט.

אשר על כן, העתירה נמחקת. אני מחייבת את המשיבות לשאת בהוצאות העותרים בסך 7,500 ש"ח.