בג"ץ 11980/05 אחמד סוכר נ. ראש הממשלה

1.

לפניי בקשות, מכאן ומכאן, לפסיקת הוצאות לאחר שהעתירה שבכותרת נמחקה לבקשת העותרים.

העותרים, הטוענים לבעלות בחלקות מקרקעין באזור וואדי פוקין שליד העיר בית-לחם, הגישו את עתירתם בשלהי שנת 2005 וביקשו שלושה סעדים: הראשון, כי המשיבים ימסרו להם מידע מפורט לגבי כל האזורים שהוכרזו אדמות מדינה באזור וואדי פוקין; השני, כי המשיבים יימנעו מהמשך עבודות באדמתו של העותר 1; והשלישי, כי המשיבים יימנעו מפינוי חלקות אדמה של תושבי וואדי פוקין וזאת עד לאחר מסירת מידע לתושבים בדבר החלקות שהמדינה רואה בהן אדמות מדינה, ומתן אפשרות לתושבים למצות את ההליכים המשפטיים. בעתירה נתבקש גם צו ביניים שיימנע ביצוע עבודות בוואדי פוקין, ובפרט באדמתו של העותר 1. הבקשה לצו ביניים נדחתה (החלטה מיום 3.1.2006).

במסגרת העתירה תוארה השתלשלות המגעים וההליכים בעניין סיווגן של אדמות באזור וואדי פוקין כאדמות מדינה. העותרים הלינו על מדיניותם הנטענת של המשיבים שלא למסור מידע כללי בדבר הכרזה על אדמות מדינה באזור וואדי פוקין, אלא להסתפק במסירת הודעה לגבי מקרקעין ספציפיים. העותרים קבלו על פלישתם של נציגי המדינה לחלקתו של העותר 1, שכלל לא קיבל קודם לכן הודעה בדבר הכרזה על אדמתו כאדמת מדינה, ולכן גם לא הגיש ערר בנדון. העותרים סברו כי מידע באשר להכרזה על אדמות מדינה צריך להיות נחלת הכלל, זאת בין היתר לאור חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ולאור כללי המנהל הציבורי התקין.

2.

המשיבים הגישו תגובה מקדמית לעתירה. הם טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי-צירוף משיבים רלבנטיים (עיריית ביתר עילית, משרד הבינוי והשיכון). עוד נטען כי יש לדחות את העתירה לגופה. לגבי החלקה שהעותר 1 טוען לזכויות בה (הסעד השני שנתבקש), נטען כי לא צורף לעתירה כל מסמך המלמד על זכויות אלה, וכי החלקה מצויה בתוך אדמות מדינה שהוצאה לגביהן בשנת 1982 תעודה מאת הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון. החלקה אף נכללת, כך נטען, בתוך שטח תכנית המתאר המפורטת של ביתר עילית. המשיבים הוסיפו כי לפי בדיקתם לא מתבצעות בעת הזו עבודות מטעמם בשטח החלקה. לגבי הסעד הראשון, צירפו המשיבים הכרזה על אדמות המדינה באזור ביתר עילית, וציינו כי ההידברות בסוגיה זו בין הצדדים טרם מוצתה. באשר לסעד השלישי נטען כי דינו להידחות בשל היותו כללי וכוללני, כמו-גם בשל קיומו של סעד חלופי (קרי: הגשת ערר בעניין הכוונה לפנות אדם מחלקה מסוימת).

3.

בית המשפט העליון לא דחה את העתירה על-הסף בשל אי-צירוף משיבים. בעקבות הדיון שהתקיים ביום 27.2.2006 הורה בית המשפט למשיבים להגיש תגובה משלימה באשר להליכי ההכרזה החדשה לגבי הקרקעות נשוא העתירה. המשיבים התבקשו גם להתייחס למשמעות מסמך שהגישו העותרים שהוכתר "ערר 15/05". בהודעתם מיום 29.3.2006 התייחסו המשיבים לפשר המונחים שננקטו במסמך האמור, שנכתב בעקבות ערר שהוגש על-ידי 13 מתושבי הכפר ואדי פוקין, ואשר נמחק בהסכמה תוך התחייבות מצד בא-כוח הממונה על הרכוש הממשלתי שלא לבצע פינוי מ"אדמות הסקר" וזאת עד למסירת הודעה על תחומן של אדמות המדינה לבא-כוח העוררים (שהוא גם בא-כוח העותרים); יצוין כי "אדמות סקר" הן אדמות שנטען לגביהן כי מדובר ברכוש ממשלתי, אך טרם יצאה בעניינן תעודה מטעם הממונה על הרכוש הממשלתי. עוד נאמר בתגובה כי עבודת המטה לקראת הוצאת תעודה לגבי אדמות הסקר נמצאת בשלבים סופיים, וכי בתום ההליך יינקטו צעדים לפרסום דבר היותם של המקרקעין בגדר אדמות מדינה; או-אז גם ניתן יהיה להגיש עררים בנדון.

4.

העותרים הגיבו לתגובה זו של המדינה, ושבו והלינו על אופן ההתנהלות של המשיבים העולה לדעתם כדי "הולכת שולל". העותרים סברו כי אלמלא הגשת העתירה לא הייתה מתפרסמת כל הכרזה בנוגע לאדמות מדינה באזור ואדי פוקין. הם טענו כי אין להשלים עם מצב שבו נמסרים לתושבים צווי פינוי מבלי ליידע אותם באשר להכרזה על אדמות מדינה. מכל מקום העותרים גרסו כי בתגובת המדינה מיום 29.3.2006 יש משום התחייבות למלא אחר הסעד הראשון שנתבקש בעתירה; כמו-כן, העותרים ציינו כי המשיבים חדלו מלהיכנס לאדמתו של העותר 1, ובכך יש משום מענה גם לסעד השני שנתבקש בעתירה. עם זאת, כך הוטעם, הדרישה לסעד השלישי נותרה על כנה. בעניין זה הודיעו העותרים כי "אם המשיבים יקבלו על עצמם להימנע מפגיעה בתושבים ובזכויותיהם עד לפרסום ההכרזה בואדי פוקין" – יתייתר הדיון אף באשר לסעד השלישי. בית המשפט ביקש את התייחסות המשיבים לעניין זה.

5.

המשיבים דחו הצעה זו של העותרים בשל היותה כוללנית ומופשטת. הובהר כי אין בידי המדינה להתחייב באורח כללי ומופשט שלא לאכוף את הדין לגבי השגות גבול בלתי-חוקיות ברכוש הממשלתי. עוד הדגישו המשיבים את האפשרות העומדת לפני תושבים להגיש הליכי השגה וערר נגד פעולות קונקרטיות לסילוק פלישות.

6.

העתירה באה שוב לפני הרכב, ובית המשפט פסק כי "העתירה הכוללנית בה התבקש מידע כללי על אדמות הסקר, אינה מגלה עילה להתערבותנו. ובעניין זה העתירה לגילוי הסקר מתנהלת על פי חוק חופש המידע בבית המשפט המחוזי". בית המשפט הורה למשיבים להגיש הודעה מפורטת לגבי האדמות שהעותרים טוענים להן בוואדי פוקין, אשר אליבא דהמשיבים הן אדמות מדינה. התבקש גם הסבר מדוע לא נתקיימה הכרזה על אותן אדמות מדינה, כך שניתן יהיה להגיש עררים פרטניים.

המועד להגשת הודעת המדינה הוארך מעת לעת, עד שביום 31.12.2007 הוגשה ההודעה ובה פירטו המשיבים את המסגרת המשפטית החלה על ניהול הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון, וכן התייחסו לעניינם הפרטני של העותרים. בין היתר נטען בתגובה זו כי הפיקוח על אדמות מדינה באזור יהודה ושומרון אינו מותנה בקיומה של הכרזה פורמאלית על רכוש ממשלתי. בהקשר זה הודגש כי השאלה אם מקרקעין מסוימים הם בגדר "רכוש ממשלתי" נחתכת לפי הדין המהותי ולא לפי קיומה או היעדרה של הכרזה כלשהי. המשיבים הוסיפו כי היעדר הכרזה פורמאלית אינו גורע מזכויותיו של מי שחפץ לטעון לזכויות במקרקעין, וכי צו פינוי לגבי מקרקעין מסוימים כמוהו כמו הודעה של הממונה על הרכוש הממשלתי בדבר היות המקרקעין בבחינת "רכוש ממשלתי". המשיבים הוסיפו והתייחסו לעניינם הספציפי של העותרים. לגבי העותר 1 שבו וטענו כי החלקה שלגביה הוא טוען לזכויות כלולה בתחום הכרזה על רכוש ממשלתי משנת 1982, כך שהמועד להגשת ערר על הכרזה זו חלף-עבר זה מכבר. עם זאת, צוין כי בדיקה חוזרת שנערכה לאחרונה העלתה ששטח מסוים בחלקה – שגודלו כשליש ממנה – אינו ראוי עוד להיחשב "רכוש ממשלתי" וזאת לאור עיבודו בעבר. אשר לחלקות נשוא טענותיהם של העותרים 4-2, נמסר כי הממונה על הרכוש הממשלתי תובע בעלות ברובן, אך טרם הכריז עליהן "רכוש ממשלתי". הובהר כי לעותרים 4-2 עומדת האפשרות להעלות לפני ועדת העררים את טענותיהם בעניין צווי הפינוי שהוצאו ביחס לחלקות.

7.

העותרים הגישו תגובה להודעת המשיבים, והביעו את הסתייגותם ו"תדהמתם" (כלשונם) נוכח עמדת המשיבים כי אף בהיעדר הכרזה על אדמות מדינה – בשל שלא ניתן עדיין אישור של הדרג הפוליטי לכך – יכולים הם לפנות את התושבים מאדמתם. העותרים טענו כי מדובר ב"הפקעה סמויה" שאינה חוקית ואינה צודקת. העותרים עמדו על הקושי להתנגד להליכי פינוי שאין מאחוריהם הכרזה על אדמות מדינה, ועל העלויות הכרוכות בכך.

8.

התיק הובא פעם נוספת לפני הרכב ובתום הדיון (ביום 11.6.2008) ניתנה החלטה בזו הלשון:

"במהלך חילופי דברים, הודיע בא-כוח המדינה כי ימסרו לעותרים את הנתונים המצויים כיום בידי המדינה, ביחס לשטחים שלטענת המדינה הם אדמות מדינה בין אם אדמות סקר או אדמות מוכרזות והכל במדיה מגנטית שניתן לסמנה על גבי תצ"אות. החומר יימסר לבא-כוח העותרים בתוך 20 ימים ובתוך 20 ימים נוספים יודיע בא-כוח העותרים את עמדתו באשר לעתירה לאחר פענוח הנתונים. אין באמור כדי למנוע מבא-כוח העורתים לפתוח בהליכים לרישום ראשון של הקרקע".

התקליטור אכן נמסר, וביום 9.11.2008 ביקשו העותרים למחוק את העתירה ולחייב את המשיבים בתשלום הוצאותיהם. העותרים נימקו את בקשתם להוצאות בחוסר הנכונות של המדינה, לאורך תקופה ארוכה, להבהיר היכן מצויות אדמות מדינה באזור וואדי פוקין. העותרים חזרו על טענות שהועלו לפני בית המשפט במהלך בירור העתירה, ובכלל זה הטענה כי המדינה שינתה את גרסתה פעם אחר פעם, וכי התנהלותה בהליך המשפטי משקפת את הנטען בעתירה. לדברי העותרים הם קיבלו בסופו של יום מפה המתארת את השטחים שהמדינה רואה בהם אדמות מדינה, אולם – כך נטען – "לא ניתן כל הסבר מדוע המפה לא הוצגה לפני שנתיים ובכך היו נחסכים הליכים וטרחה משך תקופה כה ארוכה ונחסך הצורך בתגובות ובתגובות לתגובות". העותרים ציינו כי תושבים רבים נאלצו להגיש מפות מדידה ולהוציא כספים רבים כשלבסוף התברר שהמדינה כלל אינה טוענת לבעלות בשטחם.

9.

בתגובת המדינה לעניין ההוצאות (שהוגשה בתאריך 11.2.2010, לאחר מספר הארכות מועד) נטען כי לא זו בלבד שאין מקום לפסוק הוצאות לעותרים, אלא שמן הראוי לחייב את העותרים בהוצאות המדינה. המשיבים דחו את טענת העותרים בדבר חוסר עקביות בהודעות שהגישו לבית המשפט, והדגישו כי השגות העותרים באשר לדרך ההתנהלות של המשיבים בכל הנוגע לטיפול ברכוש הממשלתי לא הוכרעה בשל מחיקת ההליך. המשיבים טענו כי הסעד העיקרי שנתבקש בעתירה – הוא הסעד השני (הימנעות מביצוע עבודות בשטח שהעותר 1 טוען לבעלות בו) – לא התקבל כלל; לדבריהם, בכל הנוגע לסעד זה ניתנה תשובה ממצה במסגרת התגובות שהוגשו, והעותרים למעשה ויתרו על סעד זה. עוד נטען כי הגשת העתירה לא הייתה מוצדקת גם בהתייחס לסעדים השני והשלישי, ובהקשר זה הפנו המשיבים בין היתר להחלטת בית המשפט מיום 13.12.2006, שם נאמר כי "העתירה הכוללנית בה מתבקש מידע כללי על אדמות הסקר, אינה מגלה עילה להתערבותנו". המשיבים הדגישו כי "שכבת המידע" הנוספת שנמסרה לעותרים בשלבים המתקדמים של העתירה, לא באה בשל הגשת העתירה אלא בשל שינוי במדיניותם של המשיבים בעקבות הליכים אחרים שהתנהלו לפי חוק חופש המידע. המשיבים ציינו כי העתירה שבכותרת לא בוססה כדבעי, וכי לא קדם להגשתה מיצוי הליכים. בשל כל האמור, בשל שהעתירה נמחקה מבלי שהסעדים העיקריים שנתבקשו ניתנו לעותרים, ובשל הלשון הבוטה שבה נקטו העותרים בכתבי הטענות – גרסו המשיבים כי על העותרים לשפותם על הוצאותיהם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק באתי למסקנה כי אין מקום לפסיקת הוצאות בעתירה זו.

10.

עתירה זו התגלגלה בבית משפט זה כשלוש שנים מאז שהוגשה ועד שנמחקה. התקיימו שלושה דיונים לפני הרכב והוגשו כמה-וכמה כתבי טענות. ניסיונם של המשיבים להדוף את העתירה בטענות-סף לא צלח, וגם הטענות שהעלו המשיבים לגוף הדברים לא הובילו, לאורך תקופה מ מוש כת, להסרת ההליך מיומנו של בית המשפט. ההחלטות שניתנו במהלך בירור העתירה מצביעות על עמדתו של בית משפט זה כי היה מקום לקבלת הסברים והבהרות מאת המשיבים (למשל ההחלטות מיום 27.2.2006 ומיום 13.12.2006). בהחלטה מיום 13.12.2006 נתבקשו המשיבים ליתן "הודעה מפורטת ביחס לאדמות שהעותרים טוענים להן בואדי פוקין והמדינה טוענת כי הן אדמות מדינה", וכמו-כן נתבקש הסבר "מדוע לא נתקיימה הכרזה על אותן אדמות מדינה נטענות, כדי שאותם שטחים יוגדרו וניתן יהיה להגיש עררים כנגד טענות המדינה באופן פרטני ועל פי השטח הקונקרטי". בהחלטה נוספת מיום 11.6.2008, שהביאה את ההליך לקראת סיום – החלטה שבאה לאחר שנשמעו כל טענות המדינה באשר לתקינות וחוקיות פעולתה – נכתב כי בא-כוח המדינה הודיע שימסור לעותרים את הנתונים המצויים בידי המדינה בנוגע לשטחים שלטענתה הם אדמות מדינה – "בין אם אדמות סקר או אדמות מוכרזות והכול במדיה מגנטית שניתן לסמנה על גבי תצ"אות".

בנסיבות אלה איני סבור כי ניתן לומר שהגשת העתירה לא קידמה את עניינם של העותרים במאום, או שהגשת העתירה הייתה בלתי מוצדקת בכל המובנים; זאת גם בהתחשב בטענת המשיבים כי מסירת "שכבת המידע" הנוספת נבעה משינוי מדיניות ולאו דווקא מעצם הגשת העתירה. מן העבר השני, יש להביא בחשבון את העובדה שעתירה זו לא הובילה למתן צו על-תנאי (גם לא למתן צו ביניים). זאת ועוד, מבלי לדרג את הסעדים שנתבקשו לפי חשיבותם, ברי כי כאשר ביקשו העותרים למחוק את העתירה לא היו בידיהם מלוא הסעדים שביקשו. טענות מרכזיות שהעלו העותרים בכתבי הטענות – בהן טענות חמורות במהותן ובלשון שננקטה בניסוחן – לא הגיעו לכדי ליבון והכרעה. בהקשר זה ראוי להזכיר כי בהחלטה מיום 13.12.2006 הוחלט כי "העתירה הכוללנית בה התבקש מידע כללי על אדמות הסקר, אינה מגלה עילה להתערבותנו. ובעניין זה העתירה לגילוי הסקר מתנהלת על פי חוק חופש המידע בבית המשפט המחוזי".

במצב דברים זה, ובהתחשב בהשתלשלות ההליך ובמכלול הטענות שהעלו הצדדים בגדרו, נחה דעתי כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה. אשר על כן, אין צו להוצאות.