בג"ץ 120/21הנס פיטר הוליגר נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

מונחת בפניי בקשה לעיון בתיק שבכותרת מן הטעם כי לקוחו של המבקש טוען לזכויות במקרקעין מושא ההליך שבכותרת. העותרים מצדם הודיעו כי הם מתנגדים לבקשה שכן לשיטתם אין בנימוק האמור כדי להצדיק עיון בתיק באופן שיגרום ל"חדירה לפרטיותם". העותרים מוסיפים ומדגישים כי מדובר אומנם באותם המקרקעין "אלא שהמדובר בשתי עיסקאות שונות, שבוצעו בין צדדים שונים ושאינן קשורות זו לזו". המשיבים בחרו שלא להשיב לבקשת העיון.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ראיתי להיעתר לבקשת העיון. ככלל ובהיעדר איסור שבדין נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. אכן, הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." ונטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון בהקשר זה הוא קל יחסית (ראו, ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה , פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). ודוקו, בעלי הדין להליך רשאים כמובן להביע התנגדותם לעיון המבוקש אולם בשים לב לנקודת המוצא שלפיה יש ככלל לאפשר עיון בתיקים שהתנהלו באופן פומבי בבית המשפט, הרי שעל המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים (ראו למשל, בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל , פיסקה 3 (20.6.2017) והאסמכתאות שם ).

בענייננו מדובר בהליך שהתנהל בדלתיים פתוחות ונראה כי מבקש העיון צלח את הנטל המוטל על מי שמבקש לעיין בהליך שהתנהל בפומבי. מנגד, טענת העותרים באשר לפגישה הצפויה בפרטיותם הועלתה בלקוניות ולא לוותה בהנמקה ממשית כלשהי. העותרים לא עמדו אפוא בנטל להראות כי קיים "טעם ממשי וכבד משקל" המצדיק את שלילת העיון.

לפיכך, הבקשה מתקבלת אך בשים לב לעמדת העותרים יינתן ההיתר בכפוף לכך שמבקש העיון יחתום על התחייבות בכתב להימנע מפרסום או ממסירה של כל מידע העולה מן העיון בתיק ואשר יש בו כדי לפגוע בפרטיותו של כל אדם.

העיון ייערך במזכירות לאחר תיאום מראש ובהתאם לסדרים המקובלים.