בג"ץ 1208/03 נימר אעראר נ. שר הפנים

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת. מן החומר שבפניי עולה כי בעתירה נתבקשו שני סעדים, האחד נוגע לשינוי כתובתו של העותר, והשני – לרישום ילדיו של העותר במרשם האוכלוסין. המשיב הותיר את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לסעד הראשון, לשיקול דעתי. אשר לסעד השני, טוען המשיב כי לא הוגשה בקשה פורמלית לרישום כאמור בטרם הוגשה העתירה, ולכן אין מקום לחייבו בהוצאות בעניין זה. המשיב מוסיף, כי לא היתה מניעה שהעותר יגיש בקשה כאמור בלשכת מרשם האוכלוסין בירושלים, ולא היתה סיבה שימתין עד שיבוצע שינוי הכתובת שביקש. ברם, לעניין זה טען העותר בעתירתו, והדברים לא נסתרו, כי כאשר הגיע למשרדי המשיב בירושלים על מנת להגיש בקשה לאיחוד משפחות, נשלח ללשכה האזורית בפתח תקווה, המתאימה למקום מגוריו. במצב זה, קשה לבוא בטענות לעותר על כך שלא שב ופנה למשרדי המשיב במזרח ירושלים בבקשה אחרת.

אשר לגובה ההוצאות, נוכח מכלול הנסיבות, ובהן הנסיבות עליהן מצביע המשיב, אני מחייב את המשיב בהוצאות העותרים בסך של 8,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו.