בג"ץ 1210/04 גריל ארז נ. עזרא סרי ,ראש היחידה לשיקום בתעסוקה

השופטת א' פרוקצ'יה :

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי המשיבים ישאו בתשלום שכר לימוד ודמי קיום בעבור תקופת לימודיו בראיית חשבון.

2.

העותר מוכר כנכה צה"ל, ודרגת נכותו כיום עומדת על 27%. נכותו הוכרה בגין פציעה במהלך שירותו הצבאי. העותר ביקש כי תוכר זכאותו לתשלום שכר לימוד ודמי מחייה מכח תקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע) תשמ"ח-1987 (להלן: התקנות). לטענת העותר, עד כה שולמו לו רק סכומים חלקיים על חשבון המגיע לו, ופניותיו לרשות המוסמכת בעניין זה לא נענו.

3.

מתשובתה של המדינה מיום 28.3.07 עולה כי בפועל עתירתו של העותר נענתה, כדלקמן: בפתח תשובתה, מציינת המדינה כי בהיות העותר בעל מקצוע בתחום יעוץ מס, קיים ספק של ממש אם הוא זכאי למימון שכר לימוד ודמי קיום מכח התקנות. על פי סעיף 45 ל חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט -1959, רשאי שר הבטחון להתקין תקנות בעניין הקניית מקצוע לנכים והכשרתם לעבודה על חשבון המדינה; על פי סעיף 1 לתקנות, הגדרת " נכה " משמעותה " נכה שדרגת נכותו 10% או יותר, שהינו חסר מקצוע, או שעקב נכותו המוכרת אינו מסוגל לעסוק במקצועו או בעבודתו ". " נכה משוקם " הוא, בין היתר, מי שהוא בעל השכלה או מקצוע המאפשרים לו לעסוק בעבודתו ו" שיקום נכה" מוגדר כ- "השתלמותו או הכשרתו של נכה במוסד להשכלה גבוהה או במוסד לשם רכישת מקצוע שהתעסקות בו דורשת הכשרה או השתלמות, ותשמש לנכה מקור תעסוקה והכנסה כדי מחייתו ". יוצא מכך, כי נכה שהוא בעל השכלה או מקצוע היכול לעסוק בעבודתו נחשב נכה משוקם, שלכאורה, אינו זכאי לתמיכה בלימודי מקצוע נוסף. לכאורה, העותר, שהינו בעל מקצוע כיועץ מס, עונה להגדרת "נכה משוקם" ולכן, זכאותו לסיוע לימודים על פי התקנות אינה ברורה מאליה.

4.

יחד עם זאת, לאחר שיקול, החליט הגורם המוסמך על-פי התקנות לאשר את בקשת העותר במישור העקרוני. אולם, מנגד, העותר לא עמד בחובותיו האקדמאיים, ולא הצליח להשלים את לימודיו במהלך התקופה המקובלת לעניין זה. לאור זאת, הוחלט בשעתו להפסיק את המימון שניתן לו לצורך לימודיו. העותר החל בלמודי ראיית חשבון בשנת 1997, ומאז חלפו 10 שנים ועד כה טרם סיים את לימודיו. יחד עם זאת, בשלב מסוים נתקבלה החלטה כי אם ישלים העותר את לימודיו ויקבל תואר, תישקל אפשרות לממן את לימודיו באורח רטרואקטיבי. לאחר מכן, במהלך הדיון בעתירה, התקיימו מגעים בין הצדדים, ובמסגרתם הסכימה המדינה להגמיש את עמדתה ולשלם לעותר שכר לימוד עבור שלוש שנות לימוד, ואילו את שכר הלימוד עבור שנת הלימודים הרביעית והאחרונה התחייבה לשלם בתום לימודיו.

על פי תקנה 18 לתקנות, משך תקופת המימון הינו מוגבל ומתייחס ל "תקופה המקובלת להכשרתו המקצועית או להשכלה גבוהה כדי לאפשר לו לגשת לבחינות הסיום או לקבלת תואר מקצועי אקדמי ...". בהתייחס ללמודי ראיית חשבון, התקופה המקובלת ללמודי תואר היא ארבע שנים. בנסיבות אלה, החלטת הרשות המוסמכת לממן לעותר את לימודיו למשך שלוש שנים ולהמתין במימון היתרה עד לאחר לסיום שנת הלימודים האחרונה, היא סבירה ומתיישבת עם לשון התקנה ורוחה. כמו כן, מוסכם על המשיבים כי יש לשלם לעותר דמי קיום על פי התנאים המקובלים לכך על-פי הנהלים, ולצורך כך נדרש העותר להמציא מסמכים לבחינת זכאותו. מסמכים אלה לא הומצאו על ידי העותר עד למועד הדיון בעתירה.

5.

לאור תשובתה העדכנית של המדינה, נראה לנו כי העתירה התייתרה, שכן הסעד המבוקש בה קיבל למעשה מענה מלא. העותר בטיעונו בפנינו העלה גם טענה לזכותו לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו, על פי טענתו, בגין האיחור בתשלום הכספים המגיעים לו עבור לימודיו. לא מצאנו ממש בדרישה זו, ומכל מקום, היא חורגת מגידרה של עתירה זו.

6.

לאור האמור, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.