בג"ץ 1219/17 אבי שטינמץ נ. שר הפנים

השופט נ' הנדל:

העותר הגיש מועמדות לתפקיד ממונה במשרד הפנים. ועדת האיתור שהוקמה המליצה על מתמודד אחר לתפקיד. ההמלצה התקבלה ואושרה על ידי הממשלה. העותר סבור כי בהחלטה זו נפלו מספר פגמים. בפרט נטען כי בתחילה המליצה ועדת האיתור על העותר, ורק לאחר מכן – משיקולים זרים ופסולים – נבחר מועמד אחר. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף לנוכח שיהוי שנפל בהגשה, לנוכח סעד חלופי שעמד לעותר, כגון הגשת ערר, ובהתחשב בכך שמי שזכה בסופו של דבר בתפקיד כלל לא צורף כמשיב לעתירה. לגופם של דברים נטען כי העותר מעולם לא הומלץ על ידי ועדת האיתור, וכי הוועדה פעלה באופן תקין וראוי.

דין העתירה להידחות על הסף. העותר בחר להגיש את העתירה הנוכחית חלף הגשת ערר מינהלי מתאים. הוא עשה זאת מבלי לצרף לעתירה את מי שזכה בתפקיד, ורק לאחר שהמינוי אושר על ידי הממשלה – אף על פי שעמד לרשותו די זמן לפעול קודם לכן. האם בכל זאת ראוי לדון בעתירה מחשש לפגיעה חמורה בשלטון החוק? עיון בחומר שצרפו הצדדים מלמד כי העותר לא הציג ולו ראשית ראיה לטענותיו. לא הובהר כלל מדוע סבור הוא שבשלב מסוים הומלץ עליו, ולאחר מכן המלצה זו שונתה. העותר עצמו מציין ש"כנראה" היה שלב שבו המליצו עליו, ו"כנראה" שהמלצה זו שונתה עקב שיקולים פוליטיים. בנסיבות אלה אין מקום לדון בעתירה לגופה, ואף לא לקבל את בקשתו של העותר להגשת תגובה ולצירוף משיב.

העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח.