בג"ץ 1231/08 פאטמה חליל סלימאן כורדי נ. מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית

1.

לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 7.2.08) בבקשתם של העותרים 1-3 (להלן: "קרובי הכלוא") לקבל היתר לביקור אצל בנה של העותרת 1, אחיהם של העותרים 2-3, שהינו תושב האזור, הכלוא במתקן כליאה בישראל. ביום 11.2.08 הודיע המשיב לעותרים, כי לקרובי הכלוא הונפקו היתרים לביקור חד-פעמי אצל הכלוא, התקף מיום 10.2.08 עד ליום 25.3.08. בהמשך לכך ולבקשתם, החלטתי ביום 13.4.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.

2.

העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה מ מוש ך מצד המשיב לבקשת קרובי הכלוא. לדבריהם, מאז מעצרו של קרובם במרץ 2007, פנו קרובי הכלוא למשיב מספר פעמים, באמצעות הצלב האדום, אולם כל בקשותיהם סורבו מטעמי ביטחון. בהמשך לכך, פנה ביום 7.11.07 העותר 4 ללשכת היועץ המשפטי של המשיב בבקשה להסדיר את ביקורם של קרובי הכלוא אצל הכלוא, תוך שביקש מהמשיב לנמק את החלטתו, אולם לא זכה למענה. כפי הנטען, ביום 13.12.07 שלח העותר 4 למשיב תזכורת באשר לפנייתו, ורק ביום 21.1.08, שעה שהעתירה דנן עמדה להיות מוגשת לבית משפט זה, הגיעה תגובת המשיב, בה צוין כי "פנייתכם נמצאת בטיפול, עם קבלת תשובה נודיעכם דבר". ביום 27.1.08 פנה העותר 2 שוב למשיב בטענה כי אין תגובתו מהווה תשובה לבקשה, ועל כן אין בה בכדי לעכב פנייה לערכאות בעניינו של העותר. בשל כך הוגשה עתירה זו.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, לא הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד, שכן העתירה דנן הועברה לטיפול בא-כוחו אך ביום 12.2.08, יום לאחר שהודעה על מתן הסעד המבוקש נמסרה לעותרים. בנוסף, טוען המשיב, כי בירור שנערך עם הגורמים הרלבנטיים הכפופים לו העלה כי הוגשה על ידי הצלב האדום בקשה אחת בלבד בעניינו של העותר 2, בחודש מאי 2007. כפי הנטען, לאחר שהתברר כי בקשה זו הוגשה במסגרת רשימת המבקשים אשר לא מוזנת בעניינם מניעה ביטחונית, ביקשו הגורמים הרלבנטיים כי שמו של העותר 2 יועבר במסגרת רשימה של תושבים מנועים, אולם הדבר לא נעשה. לפיכך, טוען המשיב כי פנייתו היחידה של העותר 2 נענתה, וכי מאחר שמאז הגשתה לא התקבלה על ידו כל בקשה נוספת באותו עניין, אין מקום לחייבו בהוצאות, לכל הפחות בכל הנוגע לעותר 2. באשר לעותרים 1 ו-3, טוען המשיב כי בקשה מטעמם הוגשה אך בחודש אוגוסט 2007, וכי לפיכך טענתם לאי מענה מ מוש ך אינה מבוססת על תשתית עובדתית תואמת.

4.

בתשובתם לתגובת המשיב (מיום 31.12.08), מוסיפים העותרים וטוענים, כי אף אם הגשת העתירה לא היא אשר הובילה לקבלת הסעד, אין המדובר בתנאי הכרחי לפסיקת הוצאות. לגישתם, די בכך שהעתירה הוגשה בעיתוי, אשר מנקודת מבטם כעותרים היה סביר ואף חיוני, בכדי להצדיק את חיוב המשיב בהוצאותיהם. בנוסף, טוענים העותרים כי אין כל סתירה בין טענות המשיב לעניין המועדים והרשימות שבהם הועברו בקשות קרובי הכלוא לבין עמדת העותרים כי הבקשות הוגשו בסמוך למועד מעצרו של קרובם, שכן הטיפול בהעברת הבקשות נמצא בידיו של ארגון הצלב האדום, אשר ככל הנראה התעכב בהעברתן.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובשים לכללים שנקבעו בפסיקה לעניין חיוב בעל דין בהוצאות (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)), הגעתי למסקנה כי דין בקשת העותרים להוצאות, להתקבל. אין חולק כי עתירה זו עוסקת בעניין הומניטרי המחייב מתן מענה הולם לפונים ובתוך זמן סביר. לעניין העותרים 1 ו-3, מסתבר כי תקופת אי המענה לפניותיהם קצרה מהנטען על ידם ועומדת על כששה חודשים. עם זאת, הרי שעדיין מדובר בהמתנה בלתי סבירה למענה ראשוני מצד המשיב, וזאת בפרט לאור התחייבותו במסגרת בג"ץ 10898/05 פטאפטה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם, 21.2.06). באשר לעותר 2, המשיב טוען כי הונחה לפניו רק פניה אחת בעניינו – מחודש מאי 2007 – וכי מכיוון שלא הוגשה לו ברשימה הנכונה, אין היא מהווה פניה מינהלית המחייבת את טיפולו. עם זאת, המשיב אינו מסביר מדוע בתגובתו לפניית העותר 4 נמנע הוא מלהעמידו על הסיבה לעיכוב בטיפול בבקשה. זאת ועוד: בתשובתו לפניות אלו, אף ציין המשיב בלקוניות כי העניין בטיפול, ובכך, הוביל על פניו את העותרים למסקנה כי הם מצידם מיצו את כל ההליכים העומדים לרשותם, וכי הסיבה לעיכוב בבקשתם אינה תלויה בהם.

6.

בכל הנוגע לגורם לקבלת הסעד, מסתבר כי הנפקת האישור המבוקש קדמה למועד קבלת העתירה על ידי בא-כוח המשיב, אולם אין בכך בכדי לשנות את העובדה כי העתירה הוגשה קודם להנפקת ההיתרים. זה מכבר נקבע כי גם במקרים בהם קבלת הסעד המבוקש לא נבעה מעצם הגשת העתירה, עדיין זכאים העותרים להוצאותיהם - ולו באופן חלקי - אם המשיב, בפעולותיו או מחדליו, תרם תרומה משמעותית להגשתה. בענייננו, העדר המענה מצד המשיב לפניות העותרים במשך התקופות האמורות, וכן המענה הלקוני שהתקבל לבסוף בעניינו של העותר 2, הצדיקו, אובייקטיבית ולא רק סובייקטיבית, את עצם הגשת העתירה.

7.

סוף דבר, דין בקשת העותרים לפסיקת הוצאות, להתקבל. המשיב ישא בשכר טרחת עו"ד העותרים בסך של 3,500 ₪ ובהוצאות העותרים בסך של 500 ₪ נוספים. סכומים אלו נקבעו בשים לב לסיום ההליך על-ידי המשיב בלא צורך בקיום דיון בעתירה לגופה; למתן הסעד העיקרי בלא קשר ישיר לעתירה; להתמשכות הקצרה של ההליך כולו בבית משפט זה, ולכך שתקופת אי המענה לפניות העותרים היתה קצרה מזו שלה טענו העותרים. סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.