בג"ץ 1238/01 יצחק אדרי נ. מדינת ישראל

1.זה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת הכט) בב"ש 2130/00 מיום 2.2.01 בה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים בעבירות של תקיפות בנסיבות מחמירות ואיומים כלפי אשתו. כתב האישום מייחס לעורר סדרה של תקיפות אלימות באשתו ולאלה נתלוו גם איומים קשים ובכללם גם איומים ברצח. בעקבות אחד מארועי התקיפה ב24.12.00-, לקחה האשה את ילדיה ונמלטה למעון לנשים מוכות וככל הידוע היא ממשיכה לשהות בו עד היום וטרם חזרה לביתה.

בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד העורר הוגשה לבית משפט השלום, ולאחר דיון מפורט מצא בית המשפט כי ניתן להורות על חלופת מעצר אשר תכלול מעצר בית מלא בבית אחותו של העורר והפקדה כספית גבוהה.

המדינה עררה על החלטה זו ובית המשפט המחוזי קיבל את עררה ופסק כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר טוען בעררו לפנינו כי יש לאמץ את גישת בית משפט השלום אשר איזן, לדבריו, כראוי בין השיקולים הצריכים לענין ושיחררו בתנאים. הוא הדגיש כי במעצר-בית בבית אחותו המרוחק ממקום הימצאה של המתלוננת בתוספת התנאים הכספיים הכבדים שהוטלו עליו יש כדי להבטיח את מטרת המעצר. עוד הוסיף כי מתנהלים עתה מגעים נמרצים כדי לקדם את גירושיהם של בני הזוג וענין זה עשוי לפתור את מקור הסכסוך באופן שהסיכון להישנות מעשי העבירה לא יתקיים.

3.לא אוכל לקבל את טיעוני העורר, ונראה לי כי אין מנוס מדחיית הערר והשארתו מאחורי סורג ובריח. העבירות בהן מואשם העורר, הן חמורות ומסוכנות ביותר. הן מכוונות, כענין מתמשך, נגד אשתו אשר נאלצה למצוא מיסתור במעון לנשים מוכות, והיא שוהה בו, ככל הנראה עד היום. מעשי העבירה כללו הן תקיפות פיסיות רציניות ואיומים קשים עד כדי רצח, ולאור התנהגות העורר אין לפסול אפשרות כי בלהט יצריו אף ינסה, חלילה, להגשים את איומיו. יתר על כן, למסוכנות זו כעולה מכתב האישום, מתווספת העובדה כי לעורר עבר פלילי נכבד הכולל, בין היתר, עבירות סמים ועבירות איומים בגינן ריצה עונש מאסר ונדון למאסר על תנאי בר-הפעלה כיום.

בנתונים אלה, אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני הסכנה האורבת למתלוננת מפני בעלה ובהתקיים סיכון מפני הישנות עבירות אלימות במשפחה, גם הצבת תנאים של מעצר-בית בריחוק מקום מקרבן העבירה אינה עונה בהכרח על הצורך להבטיח את מטרת המעצר כראוי. בסערת יצרים עלול נאשם לעזוב את מקום מעצר-הבית ולהגיע לקרבן אלימותו, גם אם זה יושב בריחוק מקום, ולמרחק הגיאוגרפי ואף לערובות כספיות, כבדות ככל שתהיינה, אין משמעות כבדת משקל בכגון דא.

בנסיבות אלה אין מנוס מהשארתו של העורר במעצר עד תום ההליכים, כדי להגן על שלומה ורווחתה של אשתו המתלוננת ולמנוע מעשי עבירה נוספים כלפיה.

הערר נדחה.