בג"ץ 1238/09 אימאן מחמד ודאח מחמד בסיסו נ. שר הביטחון

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי, שעניינה בקשת העותרת 1 (להלן: העותרת ) הנתמכת גם על ידי העותרת 2 – גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע, להתיר לה לצאת מרצועת עזה, לשם השתתפות בתכנית לימודים אקדמאיים באיטליה, וכן לאפשר לה לשוב למקום מגוריה שברצועת עזה עם תום לימודיה.

2.

העותרת הינה פלסטינית בת 27 המתגוררת ברצועת עזה, ואשר לוקחת חלק בתכנית לימודים לקראת תואר שני בניהול התפתחות (Management of Development) , המתקיימת באוניברסיטת Turin

שבאיטליה, בחסות ארגון העבודה הבינלאומי ( ILO ). העותרת התקבלה לתכנית זו כבר בשנת 2008, אך עקב סגירת המעברים אל רצועת עזה וממנה, נאלצה לדחות את השתתפותה בה בשנה. הקורסים בתכנית השנה החלו בתאריך 9.2.2009, אך האוניברסיטה וארגון ה- ILO

הודיעו לעותרת כי יקבלוה גם אם תגיע אחרי תחילתם, אך לפני יום 1.3.2009. הלימודים עתידים להסתיים ביום 5.6.2009. לטענת העותרת, מדובר בלימודים שעשויים לקדם הן את השכלתה-היא והן את המוסדות האזרחיים ברצועת עזה, שכן היא עובדת במשרדי מרכז הסחר הפלסטיני בעזה, הפועל לפיתוח כלכלי של הרצועה באמצעות קידום המסחר ויצירת שוק תחרותי, תוך שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים ובניית יכולות בקרב התושבים המקומיים. העובדה שהמשיבים אינם מאפשרים לעותרת לצאת מרצועת עזה ולחזור אליה מהווה לטעמה אקט של ענישה קולקטיבית, הפוגע בחופש התנועה שלה, בזכותה למעבר דרך טריטוריה, בזכותה לגישה לחינוך ובחופש העיסוק שלה, זכויות המעוגנות היטב הן במשפט הישראלי והן במשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי.

3.

העתירה הוגשה בחודש פברואר 2009, אך לאחר שנקבע בה דיון דחוף, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי בינתיים יצאה העותרת דרך מעבר רפיח. וכי לפיכך התייתר הסעד הראשון. יחד עם זאת, הודיעו העותרות, כי הן עומדות על הסעד השני שנתבקש במסגרת העתירה והוא - מתן היתר לעותרת לשוב לביתה שברצועת עזה בתום לימודיה בחודש יוני 2009. בהחלטה מיום 22.2.2009 נתבטל, לבקשת העותרות, הדיון שנקבע בעתירה, ונתבקשה עמדת המשיבים בנוגע לסעד השני.

4.

בהודעה משלימה מיום 3.3.2009 טוענים המשיבים כי באשר לסעד השני, דין העתירה להידחות משום היותה מוקדמת, ומכיוון שלעת הזו מדובר בסעד תיאורטי. לדבריהם, אם תחפוץ העותרת לשוב לרצועת עזה דרך ישראל לאחר סיום לימודיה, יהא עליה ראשית להגיש בקשה מתאימה לועדה האזרחית הפלסטינית, וככל שבקשה זו תועבר לרשויות הישראליות המתאימות, ייבחן העניין בהתאם למצב הדברים ולמדיניות המשיבים במועד הרלבנטי.

5.

העותרות, בתגובתן, דוחות את טענת המשיבים לפיה הסעד המבוקש הינו תיאורטי. הן מבקשות לאבחן את המקרה הנוכחי מעניין בג"צ 4057/08 מטיר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם 29.6.2008) (להלן: עניין מטיר ), עליו נסמכים המשיבים בהודעתם המשלימה. לגישתן, העובדות בעניין מטיר

שונות באופן מהותי מהעניין שלפנינו, שכן שם דובר על עותר שיצא לתקופת לימודים ארוכה (ארבע שנים) וביקש לחזור ולהיכנס לגדה המערבית, על אף שהיה רשום כתושב רצועת עזה. בענייננו, מדגישות העותרות, מדובר בעותרת שיצאה מעזה לתקופה קצרה ביותר של

כשלושה חודשים, המבקשת בחלוף תקופה זו לחזור לביתה שברצועת עזה שם היא שוהה כדין, ורשומה כתושבת.

6.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה במתכונתה הנוכחית להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו נוהג לדון בשאלות שטרם בשלה העילה לדון בהן (בג"ץ 3057/93 דיאמנט-כהן נ' שר החינוך והתרבות פ"ד מז(2) 525, 527 (1993)). וכאשר הבשילה הסוגיה לקבלת החלטה, כלל הוא כי אין בית משפט זה מפעיל את סמכותו בטרם ניתנה לרשות המוסמכת ההזדמנות, והשהות הנדרשת לדון ולהכריע בסוגיה הנדונה (השוו: בג"ץ 3682/05 קיבוץ מרחביה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 6.7.2005); בג"ץ 2676/06 גרינלייט ניהול קרנות נאמנות בע"מ נ' הרשות לניירות ערך (לא פורסם, 4.4.2006), בפסקה 10; בג"ץ 1570/07 עמותת "אומץ" נ' השר לבטחון פנים (לא פורסם, 25.2.2007), בפסקאות 7-8). לפיכך, כאשר תבשיל העת לכך, על העותרת לפנות ראשית לרשות המוסמכת בדרכים המקובלות, ולמצות את ההליכים בפניה. רק לאחר מיצוי הליכים כאמור, תוכל העותרת לעתור לבית משפט זה (בג"ץ 11041/03 עזיז נ' שר הבינוי והשיכון

(לא פורסם, 9.3.2004)).

7.

במקרה שלפנינו, העילה לקבלת החלטת הרשות המוסמכת בעניינה של העותרת טרם בשלה, שכן היא יצאה את הארץ לפני זמן קצר, וטרם חלפה התקופה המתוכננת לשהותה בחו"ל. כאשר תסתיים תקופת שהות זו, ולכשתרצה העותרת לחזור לעזה, באפשרותה לפנות לרשות המוסמכת בבקשה להתיר את חזרתה לבית בעזה. רק לאחר מיצוי ההליך האמור, תוכל לפנות, במידת הצורך, ולבקש סעד בבית משפט זה.

8.

בענייננו, מן הסתם, העותרת טרם פנתה לרשות המוסמכת בבקשה כי תתיר את חזרתה לעזה, שכן העת מוקדמת לכך. ממילא, לא מוצו ההליכים בפני הרשות המוסמכת. בבוא העת, וכשתבקש העותרת לחזור, עליה להגיש בקשה לועדה האזרחית הפלסטינית כי תתיר לה לשוב לרצועת עזה, והועדה אמורה להעביר בקשה זו לצד הישראלי, כדי שייתן דעתו לכך בהתאם לנתונים הרלבנטיים לאותה עת ולמדיניות הנוהגת באותו זמן, ויקבל החלטה (פרשת מטיר , שם). על החלטתו, תוכל העותרת, במידת הצורך, לעתור לבית משפט זה כדי שיפעיל את בקורתו השיפוטית לגביה.

9.

לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף. עם זאת, פתוחה הדרך בפני העותרות לשוב ולפנות לבית משפט זה בעתיד, אם ימצאו עצמן נפגעות מהחלטת הרשות המוסמכת, וככל שתהא להן עילה לעשות כן.