בג"ץ 1239/98 רבקה הרן נ. עיריית תל אביב

1.עניינה של העתירה שבפנינו הוא באופן יישומה בפועל של התחייבות עיריית תל-אביב יפו (להלן - המשיבה), לשפץ מדרכה הסמוכה לבניין שבבעלות העותרות (להלן - המדרכה). ההתחייבות האמורה ניתנה על ידי המשיבה במסגרת הליך משפטי (בבקשה לסעד הצהרתי), אשר התנהל בינה לבין העותרות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וניתן לה תוקף של "החלטת" בית משפט, אף שבית המשפט המחוזי נמנע מלתת לה תוקף של פסק דין כבקשת העותרות.

2.העותרות בעתירתן טוענות כי המשיבה הפרה את התחייבותה לשפץ את המדרכה, בכך שביצעה את עבודות השיפוץ באופן חלקי ורשלני, ומבקשות הן מבית משפט זה כי יתערב ויצווה על המשיבה לקיים את התחייבותה במלואה.

משבאה העתירה לפנינו ביקשנו את תגובת המשיבה לטענות שהועלו נגדה. בתשובתה לעתירה טענה המשיבה כי לאחר מועד הגשת העתירה, ובטרם הגיעה זו לידיה, החליטה היא על המשך שיפוץ המדרכה בהתאם להתחייבותה, וכי בכוונתה להשלים את העבודה עד סוף חודש מרץ 1998. לטענת המשיבה, בנסיבות אלה הפכה העתירה לתיאורטית גרידא.

3.לאחר עיון בעתירה ובתשובת המשיבה, נראה לנו כי מקרה זה, אם עדיין יהיה אקטואלי, ראוי לו שיתברר בפני בית המשפט האזרחי, במסלול בו בחרו העותרות לילך מלכתחילה משהגישו את תובענתן כנגד המשיבה בבית המשפט המחוזי. כפי שעולה מהעתירה, עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית ונוגעת לשאלת אופן הביצוע בפועל של שיפוץ המדרכה על ידי המשיבה. מחלוקת מסוג זה מקומה הראוי הוא בבית המשפט האזרחי, אשר בידיו הכלים המתאימים לבררה, ואשר מוסמך לפסוק גם בסוגיות שבתחום המשפט המנהלי (ראה: בג"צ 1921/94 סוקר ואח' נ' הועדה לבניה למגורים ולתעשיה מחוז ירושלים , פ"ד מח(4) 237).

4.אשר על כן העתירה נדחית.