פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1242/17 משה שלמה מט נ. סגן הפצ"ר

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הארכת מועד לדיון בערר משמעתי צבאיעתירה לבג"ץ נגד מחבוש צבאי ודרישה לשחרור על רקע אי קיום דיון בערר תוך 72 שעות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ דחה עתירה של חייל שנידון למחבוש בשל טענה כי הערר על הדין המשמעתי לא נשמע תוך 72 שעות. נקבע כי הארכת המועד על ידי סגן הפרקליט הצבאי הראשי הייתה בסמכות ובנסיבות העניין אין דופי בה. עם זאת הודגש כי יש לחקור לעומק את טענת שינוי התאריך במסמך.

העובדות

העותר, חייל בשירות חובה, הורשע בדין משמעתי על קריאה למרי בסרטון הנוגע לעמונה ונידון ל-20 ימי מחבוש. הערר שהגיש נשמע לאחר המועד הקבוע בפקודה, לאחר הארכת מועד שניתנה על ידי סגן הפרקליט הצבאי הראשי. נפתחה חקירה בשל חשד לשינוי תאריך במסמך הערר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לשחרר חייל מהמחבוש בשל אי קיום דיון בערר תוך 72 שעות כנדרש בפקודת המטכ"ל
  2. 2.האם הייתה סמכות להארכת מועד לדיון בערר על ידי סגן הפרקליט הצבאי הראשי
  3. 3.האם יש מקום להתערבות שיפוטית בהחלטות גורמי צה"ל בנסיבות העניין

הלכות

  1. 1

    הסמכות להארכת מועד לדיון בערר משמעתי מצויה בידי הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו, ובהתחשב בחומרת הדברים אין דופי במועד שבו נשמע הערר

    ״ההארכה שניתנה היתה בסמכות, ובהתחשב בחומרת הדברים – אין דופי בכך שנשמעה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    במנין ימי תקופה נכללים ימי מנוחה לפי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, אלא אם הם הימים האחרונים בתקופה

    ״במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    יש לחקור בקפידה טענה לשינוי תאריך מסמך בערר

    ״חשוב מאוד שפרשת שינוי התאריך, אם היה זיוף אם לאו, תיחקר בקפידה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מחבוש
  • דין משמעתי
  • ערר
  • הארכת מועד
  • סגן הפרקליט הצבאי הראשי
  • שבת
  • חוק הפרשנות
  • עתירה
  • זיוף

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו

כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

1242/17

לפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט ח' מלצר

העותר:

משה שלמה מט

נ ג ד

המשיבים:

1.

סגן הפצ"ר

2. רמ"ד דמ"ש

3. קצין השיפוט

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:

י"ח

בשבט התשע"ז (14.2.17)

בשם העותר: עו"ד

מנחם שטאובר

בשם המשיבים: עו"ד

מיכל צוק-שיפר; עו"ד סיגל אבנון

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

העתירה עניינה טענה כנגד מחבוש שבו נתון העותר בצה"ל, שלשיטתו בשל פגמים שנפלו בהליך המשמעתי אשר נוהל כנגדו, יש לשחררו הימנו. הפרשה עניינה הצטלמות העותר, חייל בשירות חובה, לסרטון שבו קרא "לכל חייל בצה"ל שלא להשתתף בהחרבת עמונה, משום שזה נוגד את התורה ופוגע בעם ישראל". ההקשר הרחב הוא אירועי עמונה, שבשעתו היה העותר משובץ למשימת סיוע לכוחות המאבטחים בהם, אך נוכח מחאה שובץ למשימה אחרת שלא נגעה לעמונה. העותר הורשע ביום 29.1.17 בדין המשמעתי על קריאה למרי נוכח הסרטון האמור. במשפטו השיב "אין תגובה" לפניות קצין השיפוט אליו ונדון ל-20 ימי מחבוש.

העותר הגיש (ביום 1.12.17) ערר אותו הניח בתיבת פניות, אך הערר נדון רק ביום 5.12.17, ולא כתום 72 שעות כנדרש, והטענה היא כי שלא כדין ניתנה הארכת מועד על-ידי סגן הפרקליט הצבאי הראשי. לפרשה ספיח, שכן הערר נמצא בתיבה בה הושם ביום 2.2.17, אך החיילת שרוקנה אותה מסרה את הערר לאחרת וזו לא העבירה לגורמי יחידתו של העותר, ויש חשד לשינוי בתאריך המסמך. נפתחה איפוא חקירה פלילית צבאית.

ב.

על פי הנורמה (סעיף 219(א) לפקודת מטכ"ל 33.0362 (דין משמעתי)), על הערר להישמע כאמור בתוך 72 שעות, 1.12.17 היה יום רביעי בשבוע ו-72 השעות תמו בשבת. לפי סעיף 168 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, רשאי הפרקליט הצבאי הראשי (ובמקרה דנא סגנו שאליו הואצלה הסמכות), לבטל פסק דין משמעתי, אך בסמכותו גם להאריך מועד לפי סעיף 219(א) הנזכר לפקודת המטכ"ל; סגן הפצ"ר האריך את המועד, הערר נשמע ביום ראשון 5.1.17 ונדחה.

ג.

לטענת העותר, משלא נשמע הערר תוך 72 שעות כנדרש, היה מקום לשחררו, שכן היה זמן די והותר לשמוע את הערר לפני שבת. לטענת המשיבים, אין מקום להתערבות בנעשה הן על פי המדיניות השיפוטית, הן בנסיבות המיוחדות של החלטת סגן הפצ"ר להאריך מועד מתוך שהמועד חל בשבת, וגם הצורך לבחון את טענת הזיוף, והן בשל חומרת העבירה עצמה.

ד.

לאחר העיון ושמיעת הצדדים לא ראינו מקום להתערב בהכרעות גורמי צה"ל, בנתון להערות אלה. ראשית, רואים אנו בחיוב את הרפורמה בדין המשמעתי שנערכה בעקבות בג"ץ 266/03 פילנט נ' סגן הפצ"ר

פ"ד נט(4) 707 (2005) דווקא בהיות ההליך ביסודו באחריותם של גורמים שאינם משפטיים, חשובה ההקפדה על זכויות החייל. עם זאת, במקרה דנא הכף נוטה לעבר אי היעתרות לעתירה. כאמור, בסופו של יום מתמקדת הטענה בכך שלא קוימה ההוראה של דיון בעררו של חייל המצוי במחבוש בתוך 72 שעות, כמתחייב. במקרה דנא אכן נפלה תקלה שאילולא היא היה הערר נדון במועד, כך יש לקוות. תקלות קורות, ומכאן הסמכות להארכת מועד בידי הפצ"ר או סגנו. נמסר לנו כי בסמכות זו משתמשים במשורה. לא למותר להזכיר את סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, שלפיו "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה"; שבת הוא אחד הימים הללו, ולכן יתכן שניתן היה בכל מקרה לדון בערר ביום א', אך מכל מקום ההארכה שניתנה היתה בסמכות, ובהתחשב בחומרת הדברים – אין דופי בכך שנשמעה במועד שבו נשמעה.

ה.

חשוב מאוד שפרשת שינוי התאריך, אם היה זיוף אם לאו, תיחקר בקפידה.

ו.

בנתון לאמור איננו נעתרים לעתירה.

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

17012420_T03.doc רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1הסמכות להארכת מועד לדיון בערר משמעתי מצויה בידי הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו, ובהתחשב בחומרת הדברים אין דופי במועד שבו נשמע הערר
  2. 2במנין ימי תקופה נכללים ימי מנוחה לפי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, אלא אם הם הימים האחרונים בתקופה
  3. 3יש לחקור בקפידה טענה לשינוי תאריך מסמך בערר