בג"ץ 1251/02 דוד בן אברהם נ. בית הדין הרבני הגדול

העותר מרצה כעת עונש מאסר בגין עבירות שונות ובהן גם תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי אשתו. בעתירתו לבית משפט זה מבקש העותר כי נעכב הליך המתקיים בבית הדין הרבני הגדול. העתירה נוסחה באופן שאינו ברור די הצורך ולא צורף אליה פסק-הדין של בית-הדין הרבני הגדול נשוא העתירה. בקשנו תגובת המדינה ומההודעה נושאת תאריך 4.3.02 שהגישה לנו, עולה, כי ביום 7.7.99 ניתן פסק-דין בבית הדין הרבני האזורי ברחובות אשר קבע כי מצווה על העותר לגרש את אשתו. העותר לא קיים את פסק-הדין ובחלוף שנתיים הגיש ערעור לבית-הדין הרבני הגדול. חרף האיחור הרב בהגשת הערעור, החליט בית-הדין הרבני הגדול לדון בערעור וביום 29.1.02 ניתן פסק-הדין בו נדחה ערעורו של העותר. בית-הדין הרבני הגדול הטיל על העותר חיוב לגרש את אשתו וכפיה לביצוע החיוב והקציב לו 30 יום למתן הגט. עוד קבע בית הדין ישיבה נוספת לתאריך 12.3.02 לצורך קבלת תגובת הבעל. ביום 14.2.02, לאחר הגשת העתירה לבית-משפט זה, פנה העותר לנשיא בית-הדין הרבני הגדול בבקשה לפרט טענותיו כנגד ההליך ביום הדיון שנקבע. העותר לא הודיע לבית-משפט זה על בקשה זו. בעתירתו מבקש העותר כי נעכב את ההליך בבית-הדין הרבני, בו עשוי בית דין להשית עליו עונש מאסר בגין סירובו לתת גט לאשתו.

דין עתירה זו להדחות על הסף. בקשת העותר מתייחסת להליך, אשר טרם מוצה בבית הדין הרבני. בית הדין הגדול לא סיים לדון בערעורו של העותר ואף קבע המשך דיון ליום 12.3.02. בשל כך, עתירה זו היא עתירה מוקדמת. בעתירה נפלו פגמים נוספים אשר די בהם כדי להצדיק דחייתה על הסף. ראשית, אי-צירופה של אשתו של העותר כמשיבה לעתירה. העותר אף לא צרף לעתירה את פסק-דינו של בית-הדין הרבני הגדול נשוא העתירה ולא הביא לידיעת בית-המשפט את דבר הבקשה שהגיש לבית-הדין הרבני הגדול, שעניינה הוא מרכזי לעתירה.

אשר על כן, העתירה נדחית.