בג"ץ 1260/21 מור מזרחי נ. מדינת ישראל- משרד החוץ

השופט י' עמית :

העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטתה של המשיבה 1 (להלן: המדינה ) שלא להכיר באחריותה השילוחית למעשים והמחדלים המיוחסים לעותרת בכל הנוגע לאירוע מיום 23.5.2013 (להלן: התאונה ) בו נפגע קטין (להלן: הקטין ) בעת שהותו בבניין הקונסוליה הישראלית בניו יורק; ונגד והחלטת המדינה לשלוח לעותרת הודעת צד שלישי בת"א 22442-10-18 המתנהל בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1.

על פי העתירה ונספחיה, במועד התאונה, אבי הקטין (להלן: מר דיאנה ) עבד במשרד ראש הממשלה בקונסוליה הישראלית בניו יורק (להלן: הקונסוליה ); אמוֹ של הקטין (להלן: גב' דיאנה ) עבדה במשלחת הרכש של משרד הביטחון בקונסוליה; והעותרת עבדה כמזכירתו של מר דיאנה בקונסוליה.

ביום התאונה, בעת שמר דיאנה היה בישראל, גב' דיאנה הביאה את הקטין עמה לקונסוליה מאחר שהיה חולה. בשלב מסוים, גב' דיאנה ביקשה מהעותרת לשמור על הקטין והעותרת נעתרה לבקשתה. בזמן שהעותרת השגיחה על הקטין, הוא הכניס את ידו לתוך מגרסת נייר וכתוצאה מכך נפגע בכף ידו.

2.

ביום 10.10.2018 הגישו הקטין באמצעות הוריו והוריו תביעה על נזקי גוף לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו (להלן: ההליך האזרחי ). התביעה הוגשה כנגד המדינה, כנגד העותרת וכנגד מר קלמר (להלן: קלמר ), שבין היתר היה אחראי על תחום הבטיחות בקונסוליה במועד התאונה.

3.

בהחלטתו מיום 21.4.2019 הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה כנגד קלמר לאחר שהמדינה הכירה באחריותה השילוחית למעשיו ביחס לתאונה.

4.

העותרת פנתה למדינה בבקשה שתכיר באחריותה השילוחית אף ביחס אליה, אך המדינה דחתה את בקשתה של העותרת. לטענת המדינה, העותרת, שנהגה לשמש כשמרטפית בתשלום לקטין מחוץ לשעות העבודה, השגיחה על הקטין באופן פרטי תוך כדי עבודתה בקונסוליה, ומשכך מעשיה המתוארים בכתב התביעה לא נעשו למען עבודתה או עבור מעסיקה.

5.

בהחלטתו מיום 19.5.2020 הורה בית משפט השלום בהליך האזרחי על מחיקת התביעה כנגד העותרת, על פי בקשתם של מר וגב' דיאנה.

ביום 17.10.2020 המדינה הגישה הודעת צד שלישי כנגד העותרת, זאת לאחר שנערכה התייעצות בנושא והתקבל לכך אישור מהמשיב 2.

טענות הצדדים

7.

העותרת טענה, בין היתר, כי החלטת המדינה שלא להכיר באחריותה השילוחית למעשיה הנטענים היא בלתי סבירה, כמו גם החלטתה להגיש נגדה הודעת צד שלישי בהליך האזרחי; כי החלטות המדינה בעניינה עולות כדי אכיפה בררנית לאור החלטותיה של המדינה ביחס לקלמר; כי בקשתה של גב' דיאנה – לשמור על הקטין – הייתה בקשה שלא היה ניתן לסרב לה, בהיותה נשואה לממונה הישיר של העותרת; כי היעתרותה לבקשתה של גב' דיאנה נעשתה בקשר ישיר לתפקידה כמזכירתו של מר דיאנה, ובמטרה לאפשר לגב' דיאנה – עובדת מדינה אף היא – לקיים את פגישותיה; כי ההשגחה על הקטין בקונסוליה נעשתה ללא קבלת תמורה; וכי במקרה דנן, לא מתקיים תנאי הסף להגשת הודעת צד שלישי כנגד עובד מדינה – מקום בו העובד פעל בסטיה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור.

8.

מנגד, המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות. נטען, בין היתר, כי על טענות העותרת להתברר בפני בית המשפט השלום במסגרת ההליך האזרחי; כי החלטת המדינה שלא לקחת אחריות שילוחית על מעשיה הנטענים של העותרת, ולהגיש נגדה הודעת צד שלישי הן סבירות ועולות בקנה אחד עם הוראות הדין; וכי השמירה על הקטין הייתה בבחינת עבודה פרטית שנעשתה במסגרת שעות העבודה, ולעניין זה הפנו המשיבים להחלטת המשיב 2 בעניין צירוף העותרת כצד שלישי בהליך האזרחי – "פניית האם דווקא לגב' מזרחי [העותרת] והסכמה של זו לשמור על הקטין במהלך שעות עבודתה כמזכירה מצטיירים כהסכמה לביצוע עבודה פרטית נוספת על עבודתה במהלך ותוך כדי עבודתה בשגרירות. לא למותר לציין בהקשר זה כי כפי שנמסר לנו, גב' מזרחי נהגה לשמור על הקטין באופן פרטי מחוץ לשעות העבודה, מה שמחזק את הסברה שמדובר בפעילות פרטית" (סעיף 38 לתגובת המשיבים).

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, כמפורט להלן.

10.

השאלה אם המדינה, מכוח אחריותה השילוחית, אחראית בגין רשלנותה הנטענת של העותרת, היא שאלה המצויה בתחום דיני הנזיקין ומקומה להתברר בגדרו של ההליך האזרחי. טענתה של העותרת מצריכה בירור עובדתי, שמקומו במסגרת ההליך האזרחי, ואין לעקוף את סמכותו של בית המשפט השלום באיצטלא של עתירה לבג"ץ, ואין מקום לניהול הליכים מקבילים באותו עניין.

לאור מחיקתה של העותרת כנתבעת, המדינה פעלה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מס' 16.7 שעניינה "הגשת תביעה שכנגד ומתן הודעה לצד שלישי על ידי המדינה". על פי הנחיה זו ניתן לשלוח הודעת צד שלישי גם כנגד עובד מדינה, בתנאים ובנסיבות המפורטות בהנחיה, ובין היתר, במקרה שבו עובד המדינה פעל בסטיה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור. ככל שהעותרת סבורה כי לא פעלה בסטיה חמורה, או כי עומדות לה טענות הגנה אחרות, הרי שהמקום לבירור טענות אלה הוא בהליך האזרחי. גם טענות במישור המינהלי (כמו הטענה שהחלטתה של המדינה מפלה את העותרת לרעה), ניתן לברר במסגרת ההליך האזרחי, בדרך של "תקיפה עקיפה", ככל שהעותרת סבורה כי עומדות לה טענות במישור זה.

11.

העתירה נדחית אפוא על הסף לנוכח ההליך האזרחי התלוי ועומד.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.