בג"ץ 1266/12 המועצה הדתית חיפה ואח' נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

לפניי בקשת העותרים לפסיקת הוצאותיהם בעתירה שבכותרת, שנמחקה לבקשת הצדדים ביום 5.4.2012. בפתח הדברים אעיר שתיים: ראשית , בהתייחס לטענת המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים ) בפתח תגובתם לבקשה לפסיקת הוצאות, יצוין כי בפסק-דיני מיום 5.4.2012 בדבר מחיקת ההליך שבכותרת, לא נתתי דעתי לסוגית ההוצאות וממילא לא הכרעתי דבר בעניין (ראו והשוו: בר"ם 5720/05 גופר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (לא פורסם, 5.8.2007)). שנית , בהתייחס לטענות העותרים בבקשתם לפסיקת הוצאות, יובהר כי העתירה הקודמת (בג"צ 7352/11) נמחקה בהתאם לפסק-דינם של כב' השופטים חיות, דנציגר ופוגלמן ביום 22.1.2012, תוך שנפסק במפורש כי מחיקת העתירה היא ללא צו להוצאות. בהתחשב בכך, ברי כי בקשת העותרים לפסיקת הוצאותיהם יכולה להתייחס להוצאות בהליך שבכותרת בלבד.

לגופם של דברים; בחנתי את טענות הצדדים על רקע מכלול החומר שבתיק ובהתחשב באמות-המידה שנקבעו בבג"צ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994). באתי למסקנה כי דין בקשתם של העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם להתקבל. נכון הדבר כי העתירה הקודמת בסוגית מערך תעודות הכשרות בעיר חיפה (בג"צ 7352/11 הנ"ל) נמחקה ביום 22.1.2012, וכי העתירה שבכותרת הוגשה זמן לא רב לאחר מכן - ביום 12.2.2012. אף נכון שכבר במסגרת העתירה הקודמת מינו הרבנות הראשית לישראל והמשרד לשירותי דת צוות בדיקה לבחינת אספקת שירותי הכשרות בעיר חיפה. יחד עם זאת, בפסק-הדין מיום 22.1.2012 בבג"צ 7352/11 הנ"ל, הוקצבו "עשרה ימים לכל היותר" להידברות לצורך מציאת פתרון בהקדם. מאחר שההידברות האמורה לא הובילה לתוצאה המיוחלת, הובאה הסוגיה לפני מועצת הרבנות הראשית לצורך מציאת פתרון (זמני או קבוע) לחידוש שוטף של מתן תעודות כשרות בעיר חיפה, כאמור בפסק-הדין מיום 22.1.2012. עם זאת, בעת הגשת העתירה שבכותרת, טרם נמצא פתרון כאמור. יש לזכור כי אותה עת התקיים צורך דוחק למציאת פתרון ישים, שכן חג הפסח עמד בפתח והיה הכרח לאפשר הוצאת תעודות כשרות לעסקים ולבתי-מלון בעיר חיפה – הן בכלל והן לקראת הפסח. עמד על כך הרכב השופטים שדן בעתירה שבכותרת בהחלטה מיום 21.3.2012, שם נאמר כי "...יש לתת את הדעת על כך שאנו נמצאים שבועות ספורים לפני חג הפסח והנושא של כשרות בחג הינו קריטי" (כב' הנשיא גרוניס והשופטים מלצר וסולברג). בין כך ובין אחרת, יצוין למען שלמות התמונה כי הן בתגובותיהם לעתירה לגופה והן בתגובתם לפניי, נמנעו המשיבים מלטעון כי הגשת העתירה שבכותרת היתה מוקדמת או ללא מיצוי הליכים.

טענתם המרכזית של המשיבים המתנגדים לבקשה לפסיקת הוצאות היא כי הסעד שהתבקש בעתירה הנוכחית - הסמכת רב שיחתום על תעודות כשרות בעיר חיפה - הושג בעקבות פעולה מאומצת של המשיבים, וזאת בלא קשר להגשת העתירה. יחד עם זאת, המשיבים מאשרים בתגובתם כי ניסיונות שונים לפתרון הבעיה עובר להגשת ההליך שבכותרת, לא עלו יפה. בסופה של דרך, באה הבעיה לפתרונה המעשי בעקבות החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום 5.3.2012 להסמיך את הרב אברמובסקי (הרב של זיכרון-יעקב) לחתום על תעודות כשרות בעיר חיפה. אין חולק כי הפתרון האמור הושג לאחר הגשת העתירה שבכותרת. לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים לפיה מועד מתן החלטתה של מועצת הרבנות הראשית ביום 5.3.2012 נגזר ממועד כינוס המועצה, ולא מהגשת ההליך שבכותרת. יחד עם זאת, אין לשלול אפשרות כי העתירה - לרבות הדיון שהתקיים בעניינה לפני הרכב השופטים הנכבדים ביום 21.3.2012 - תרמו תרומה מסוימת להחשת מכלול הטיפול בעניין. זאת ועוד; בלא להקל ראש בטענת המשיבים לפיה הם פעלו ללא לאות למציאת פתרון ראוי להוצאת תעודות כשרות לעסקים בעיר חיפה בלא קשר להליך שבכותרת, דומה כי בראיה אובייקטיבית הגשת העתירה היתה מוצדקת, בשים לב לכך שחלפו מספר שבועות מאז מחיקת העתירה הקודמת ועד להגשת העתירה הנוכחית בלא שנמצא אותה עת פתרון לבעיה הבוערת של העדר אפשרות להוציא תעודות כשרות בעיר חיפה, בעוד חג הפסח בפתח (לכך שמרכז הכובד בשאלת היותה של העתירה מוצדקת מצוי בנקודת מבטו של עותר סביר, ראו למשל: 3530/09 חיימוביץ נ' הרשות המוסכמת לפי רדיפות הנאצים , פיסקה 6 (לא פורסם, 25.10.2009)).

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, ראיתי להיעתר לבקשת העותרים לפסיקת הוצאות. יחד עם זאת, לא ראיתי לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, בשים לב לכך שנראה כי המשיבים אכן עשו מאמצים ניכרים על-מנת להוביל לפתרון מהיר של הבעיה; ובשים לב לכך שהעתירה באה אל סיומה במהרה, ללא צורך בהכרעה שיפוטית. יש להוסיף ולציין כי העותרים לא פירטו דבר ולא הציגו תיעוד כלשהוא לעניין גובה הוצאותיהם. בשים לב לכל אלה, אך גם בהתחשב בדיון שנערך לפני המותב ביום 21.3.2012, יישאו המשיבים 1-2 בהוצאות העותרים בהליך שבכותרת בסך 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום המצאת החלטה זו ועד יום התשלום בפועל.