בג"ץ 1268/10 עומר בני עודה נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

1.

בפסק הדין שניתן בעתירה ביום 8.3.2010 פורטה הסכמת הצדדים לפיה העותר 1 ישוחרר ממעצר בכפוף לתנאים שנקבעו, ובהם הפקדה של 10,000 ש"ח להבטחת התחייבויותיו. כעת מבקש העותר 1 להשיב לו סכום זה, באשר לטענתו הוא "קיים את כלל תנאי השחרור ועניינו הסתיים".

בתגובה שהגיש המשיב, בה טוען הוא כי יש לדחות את הבקשה, מדגיש הוא, בין היתר, כי הפיקדון הופקד בחשבון קמ"ט אוצר באיו"ש, ולא בקופת בית-המשפט כפי שמצוין בבקשה; וכי העותר 1 לא פנה אליו לעניין השבת הפיקדון טרם הפניה לבית המשפט. המשיב מוסיף כי אם תיערך פניה מנומקת בעניין זה לגורמים המתאימים הוא נכון לבחון את הבקשה לגופה.

2.

לאחר עיון בחומר שבתיק, בבקשה ובתגובה, סבורה אני כי ראוי ונכון שהעותר 1 יפנה תחילה בבקשה מנומקת לגורמים הרלבנטיים, פניה העשויה לייתר את הצורך בהכרעה של בית משפט זה בסוגיית הפיקדון. יצוין בהקשר זה כי העותר 1 לא העלה בבקשתו טענה כי נערכה על ידו פניה כלשהי לעניין השבת הפיקדון לגורמים הרלבנטיים, וכאמור המשיב, המציין כי לא אותרה על ידו פניה כאמור, הבהיר כי אם תיערך פניה מנומקת של העותר 1 לגורמים המתאימים נכון הוא לבחון את הבקשה לגופה.

ככל שלאחר מיצוי ההליכים וקבלת עמדה עניינית של המשיב - אשר יבחן האם העותר 1 עמד בהתחייבויות בהתאם לפסק הדין והאם התגבשו נסיבות המצדיקות את השבת הפיקדון - לא יבואו הדברים אל פתרונם, רשאי העותר 1 להגיש בקשה נוספת או לנקוט בהליך מתאים, הכל לפי העניין (וזאת מבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים).

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות בבקשה זו.