בג"ץ 127/02 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ. שירות התעסוקה

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות כנגד המשיב, בעקבות מחיקת העתירה לבקשת העותרת.

למקרא תגובת המשיב לעתירה, עולה כי כעניין שבעובדה לא הביאה העתירה לקבלת הסעד, שכן עוד בטרם הופצה העתירה למשיבים, בוצעו המהלכים אשר הביאו למימושה החלקי של החלטת הממשלה, באופן שייתר, בסופו של דבר, את הצורך בעתירה. לכן, אף כי בפועל מומשה החלטת הממשלה אחרי הגשת העתירה, לא ניתן לקבוע כי היה קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין המימוש כאמור.

בכך אין בהכרח כדי להביא לדחיית הבקשה, שכן יתכן שהגשת העתירה היתה מוצדקת בעת שהוגשה. בחינת העובדות הנוגעות לעניין זה מלמדת, כי העותרת טוענת שפנתה לרשות על מנת לקבל את המידע הנוגע לעניין, וכי התקיימו בעניין זה מגעים, ובכללם פגישה שהיתה ביום 19.12.01, סמוך למועד הגשת העתירה (והפרסום). טענות אלה מופיעות גם בעתירה. אין המשיבה טוענת, כי מסרה למבקשת או למי מטעמה על הפרסום הצפוי, אשר בוצע כשלושה שבועות לאחר הפגישה האחרונה. במצב זה, בו פניותיה של העותרת לקבלת הרשימות לא נענו, וסיכום בעניין מסירתם המיידית לא כובד, מצד אחד, ולא נמסר לה על ידי הנוגעים בדבר כי פרסומן באינטרנט הוא אימיננטי, מצד שני, איני סבור כי יש לומר שהגשת העתירה במועד בו הוגשה היתה נגועה באי מיצוי סעדים. הדברים אמורים גם נוכח העובדה, שלא נמסר לנציגי העותרת על קשיים טכניים כלשהם בביצוע החלטת הממשלה, או במסירת הרשימות לידי העותרת. עם זאת, דומה כי בטרם הגשת העתירה, היה ביד העותרת לנסות ולברר מדוע הסיכום שהושג אינו מבוצע, ויתכן כי בדרך זו היתה חוסכת את הצורך בהכנת העתירה.

במצב זה, אני סבור כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות אשר גרמו להם במחדלם, אך יש להביא בחשבון בגובה ההוצאות את תרומת המחדל של העותרת עובר להכנת העתירה והגשתה, כמו גם את פער הזמנים הקצר בין המפגש בין הצדדים לבין ביצוע הפרסום באינטרנט, אשר בוצע, כאמור, שלא בגין הגשת העתירה. לפיכך, ישא המשיב בהוצאות העותרת בעתירה זו בסך 3,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק, והוא ישא הפרשי הצמדה ורבית מיום החלטה זו, ועד ליום התשלום בפועל.