פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1289/13
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
העותרים:
1. יורשי גד מכנס
2. יורשי עובד בן עמי
3. יורשי ניצה וולטש
נ ג ד
המשיבים:
1. שר האוצר
2. רשות הפיתוח
3. מדינת ישראל
4. רשות מקרקעי ישראל
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד סוכובולסקי אריה
בשם המשיבים:
עו"ד סגל-אלעד אבינעם
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א.
בעתירה זו במקורה נתבקשה בטלותה של הפקעת מקרקעין מידי העותרים לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 עליה הוכרז ביום 13.6.54. לטענת העותרים, מטרת ההפקעה לא מומשה, ייעוד החלקה שונה וחלקות שכנות שהופקעו הושבו לבעליהן. בתשובת המדינה תוארה השתלשלות הטיפול בהפקעה, לרבות פיצויים ששולמו ב-1957-1956. פניות בעבר להשבת הקרקע לא נענו בחיוב, בנימוק ששולמו פיצויים. עתה נטען שיהוי, וכן נאמר כי הלכת קרסיק (בג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 625) לא הוחלה על הפקעות מכוח חוק רכישת מקרקעין, ומכל מקום הלכה זו, על פי החקיקה שבעקבותיה, הוחלה על קרקע שחלפו לגביה 25 שנה מיום פרסום הודעת ההפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (תיקון מס' 3), תש"ע-2010, ובנידון דידן – הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעין – חלפו מעל 60 שנה.
ב.
בתגובה טענו העותרים כי מדובר היה בפיצויים שהיו בחינת עסקה בכפיה, ואין בתשלומם כדי לגרוע מזכות הקניין ומזיקת הבעלים לקרקע.
ג.
בהודעה לקראת הדיון שבו וטענו המשיבים, כי הפתח לתקיפת הפקעות מכוח חוק הרכישה הוא צר, וכאן חלפו 60 שנה מכל מקום. העותרים הגיבו, כי טענתם המרכזית היא הפליה, שכן חלקות מסוימות הושבו לזולתם גם כששולם פיצוי, כולל על פי חוק רכישת מקרקעין.
ד.
בעקבות הדיון בפנינו מ-16.7.14 נתקבלה החלטה זו:
"לאחר שיג ושיח צומצמה העתירה לשאלה האם הופלו העותרים שלא לטובה במובן זה שלאחרים שהופקעה מהם קרקע מקבילה וקיבלו פיצוי – הושבה הקרקע. לצורך זה תציג המדינה לבא כוח העותרים את המסמכים הרלבנטיים למקרים אחרים שהעלו העותרים או שישנם בידי המדינה; הודעה משלימה מטעם המדינה תוגש עד 19.10.14. העותרים יוכלו להגיב תוך 15 יום נוספים. לאחר מכן יוחלט באשר להמשך הטיפול בעתירה".
ה.
אחר הדברים האלה הוגשה הודעה משלימה מטעם המשיבים מיום 18.11.14, בה נטען, תוך פירוט מקרים שונים, כי השבת קרקע נעשתה במקרים בהם לא שולם פיצוי כספי. העותרים שבו והביאו דוגמאות שלגביהן לטענתם שולמו פיצויים וחרף זאת הושבה הקרקע, ונתבקש צו לעיון בתיקי הפקעה שונים.
ו.
המשיבים הגיבו, כי לאחר מאמץ רב של בדיקה על-ידיהם ניתנו התשובות לאשר נטען, ואין מקום להרחבה נוספת. ובידי העותרים לפנות לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 למידע נוסף. באשר לדוגמאות הספציפיות שהוזכרו על-ידי העותרים נאמר שוב ושוב, כי נשמר אוניברסלית הכלל שחלקה שלגביה ניתנו פיצויים – לא תושב.
ז.
סבורים אנו כי אין מקום להיעתר לעתירה. חרף האהדה הבסיסית למי שהופקע קניינו ולא אחת עיניו כלות, אין לנו אלא הדין, ומשצומצמה המחלוקת לשאלת ההפליה, הוברר כי לא עלה בידי העותרים להוכיח הפליה כזאת. המשיבים הצהירו (בתצהירים כפשוטם בשתי התגובות, מאת גב' איילת חי, ראש צוות הפקעות ורכישות במרחב עסקי מרכז ברשות מקרקעי ישראל), כי לא הושבה קרקע שניתן עליה פיצוי. די בכך למצות את הדיון בעתירה. איננו רואים צורך להידרש כאן לשאלות נוספות, כגון באשר לתחולת הלכת קרסיק (שממילא הגבילה המחוקק ל-25 שנה) על חוק רכישת מקרקעין. משלא הוכחה הפליה – איננו נעתרים איפוא לעתירה, והיא נמחקת. הגם שהמדינה עשתה כנכתב מאמץ גדול לבדיקת התיקים הרלבנטיים ותוצאותיה הוצגו לנו – החלטנו בנסיבות שלא לעשות צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג בשבט התשע"ה (2.2.2015).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט