בג"ץ 1299-23 בג"ץ 1299-23

השופטת ע' ברון:

1.כמבוקש וכמוסכם אנו מורים על מחיקת העתירה, משזו התייתרה.

2.העותרות מבקשות כי נחייב את המשיבים בהוצאות הגשת העתירה. לטענתן המפקח על המחירים (להלן: המפקח) עיכב את העלאת המחיר השוטפת של הלחם המפוקח שלא כדין ותוך סטייה מלוחות הזמנים הקצובים שנקבעו בחוק. משכך הן נאלצו להגיש את העתירה ולהמתין חודשים רבים, עד שבסופו של דבר בקשתן התקבלה על ידי ועדת המחירים לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: ועדת המחירים), תוך דחיית עמדתו של המפקח.

המשיבים מצידם מתנגדים לחיובם בהוצאות ואף מבקשים כי ייפסקו הוצאות לזכותם. לגרסתם המפקח פעל בהתאם לסמכותו בעת שדרש מהעותרות קבלת נתונים נוספים טרם העלאת המחיר, כמו גם בקובעו כי יש צורך בקיום דיון בבקשת העותרות בוועדת המחירים. המשיבים אף דוחים את טענת העותרות שלפיה ועדת המחירים קיבלה את טענותיהן כפי שנטענו בעתירה.

3.לאחר עיון בבקשה לפסיקת הוצאות ובתגובה לה, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות. עצם העובדה שוועדת המחירים נעתרה בסופו של דבר לבקשת העותרות להעלאת מחיר הלחם המפוקח, אין משמעה שהמפקח פעל שלא כדין שעה שביקש לקבל פרטים נוספים מהעותרות לפני שתתקבל החלטתו או בהעבירו את הבקשה לדיון לפני הוועדה. הסעד המבוקש בעתירה, הוא העלאת מחיר הלחם המפוקח, אכן התקבל בסופו של יום – אך על פני הדברים לא נראה כי הדבר נבע מהגשת העתירה דווקא. משכך, הבקשה לפסיקת הוצאות לזכות העותרות נדחית; ומשהעתירה לא נתבררה לגופה, גם לא ראינו מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבים.