בג"ץ 13/11 סלוא נסמאן ואח' נ. אלוף פיקוד הדרום

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים, שהתבקשה בד בבד עם בקשתם למחיקת העתירה.

עניינה של העתירה מיום 2.1.2011, הינו בבקשתן של העותרות 1 ו-7 ובני משפחתן הקרובה לצאת מישראל לרצועת עזה, על-מנת לבקר את אבי המשפחה בן ה-61 בשל מצבו הרפואי הקשה. ביום 1.2.2011 הודיעו העותרים כי התייתר הצורך בהכרעה בעתירה שכן לאחר הגשתה, אישר המשיב את יציאת העותרים לרצועת עזה לצורך ביקור האב. במצב דברים זה, ביקשו העותרים למחוק את העתירה, תוך בקשה לחייב את המשיב בהוצאותיהם. העתירה נמחקה ביום 6.2.2011 ונותרה להכרעתי סוגית ההוצאות.

בבקשתם לפסיקת הוצאות טענו העותרים כי במשך למעלה משלושה חודשים עובר להגשת העתירה, פנו מספר רב של פעמים למשיב בבקשה לקבל את האישור המבוקש, אולם לא זכו למענה. רק לאחר הגשת העתירה, נעתר המשיב לבקשתם. בנסיבות אלה, טוענים העותרים כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת והכרחית וכי העתירה הגשימה מטרתה באופן המצדיק פסיקת הוצאות לטובתם בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית המשפט זה (ראו: בג"צ 842/93 אל נסאסרה

נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). המשיב הותיר את הבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט, אולם טען כי בנסיבות העניין ראוי כי שיעור ההוצאות יהיה נמוך.

דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל. אין מחלוקת כי העותרים זכו לעיקר הסעד לו עתרו, קרי – היתר יציאה לרצועת עזה לצורך ביקור אבי העותרות 1 ו- 7. אמת, בעתירה התבקש היתר יציאה לרצועת עזה למשך שבוע ימים, ואילו העותרים קיבלו היתר לצאת לרצועת עזה לצורך ביקור האב למשך שלושה ימים. בנסיבות העניין, אין מדובר בשוני מהותי. זאת ועוד; המשיב לא חלק בתגובתו על כך שהעתירה הוגשה לאחר שהעותרים מיצו הליכים, וכן נמנע מלטעון כנגד צידקת הגשתה של העתירה מלכתחילה. בהתחשב בכל אלה, זכאים העותרים להוצאותיהם.

אשר לשיעור ההוצאות – בשים לב לכך שהעותרים פנו למשיב מספר פעמים במשך שלושת החודשים שקדמו להגשת העתירה בניסיון לקבל את הסעד, ללא הועיל; אך גם בשים לב לכך שהעתירה אינה מורכבת, והסעד ניתן בסמוך לאחר הגשת העתירה, מבלי שנדרשה הגשתם של כתבי בית-דין נוספים; וכן בשים לב לכך שחלק נכבד מסכום האגרה ששולם בפתיחת ההליך, הושב לידי העותרים בהתאם להחלטתי מיום 6.2.2011; אני רואה לקבוע כי המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין העותרים בסך 3,500 ש"ח ובהוצאות משפט בסך 500 ש"ח.