בג"ץ 1308-23 בג"ץ 1308-23

השופטת ע' ברון:

1.העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת המשיבים שלא לאפשר לעותר להציג במשכן הכנסת תערוכת אומנות פרי יצירתו הנושאת את השם "אני מאשים". מדובר בתערוכה בעלת אופי פוליטי ומחאתי, העוסקת בין היתר ב"בוגדנות וחוסר ענייניות של חברי הכנסת, הכניעה של השרים לפקידים תוך הפקרת אמונותיהם וערכיהם", ועוד (להלן: התערוכה). העותר, "אמן מחאה פוליטי רב תחומי" לדבריו, מבקש כי נורה למשיבים לאפשר לו להציג את התערוכה במיקום המבוקש על ידו.

2.העותר פנה לראשונה ביום 24.4.2022 לאוצרת ולמנכ"ל הכנסת, וביקש להציג את התערוכה בתוך משכן הכנסת. ביום 27.4.2022 קיבל העותר מענה מאת אוצרת הכנסת, בגדרו פורטו התנאים הנדרשים להצגת "תערוכה מתחלפת" במשכן הכנסת, והובהר כי בקשתו אינה עומדת בתנאים אלו ולפיכך היא נדחית. העותר לא השלים עם המענה שניתן לו והגיש פניות חוזרות ונשנות להצגת התערוכה במשכן הכנסת או ברחבתו, לרבות ללשכת יושב-ראש הכנסת (להלן: יו"ר הכנסת), קצין הכנסת, הלשכה המשפטית של הכנסת, מנכ"ל הכנסת ואוצרת הכנסת. בתשובות שניתנו לו חזרו גורמי הכנסת על העמדה שלפיה לא ניתן להעמיד תערוכות מחאה או לקיים הפגנות בתוך משכן הכנסת; עם זאת, נמסר כי ניתן להציב את התערוכה בסמוך למשכן, בשטח שהוקצה למחאות פוליטיות המכונה "רחבת ההפגנות" או במיקומים סמוכים אחרים. העותר אמנם נענה להצעה זו והציג את התערוכה בסמוך למשכן הכנסת; ואולם בד בבד המשיך לעמוד על דרישתו להציגה גם במשכן עצמו. בגין סירוב הכנסת לאפשר זאת, ובפרט בגין המענה לפנייתו האחרונה שניתן ביום 12.2.2023, הוגשה העתירה שלפנינו.

3.העותר סבור כי סעיף 7 לחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) והתקנות שהותקנו מכוחו של החוק, מאפשרים לקיים אסיפות ותהלוכות בתוך משכן הכנסת וכן להעמיד בו כרזות ומודעות, באישור יו"ר הכנסת. זאת בהיעדר מניעה ביטחונית, ובהיעדר חשש לפגיעה בסדר הציבורי והפעילות התקינה של הכנסת. עוד לעמדת העותר, סירוב המשיבים להצגת התערוכה בתוך המשכן מהווה הפרה של הוראות אלו ופגיעה בחופש הביטוי שלו – שכן אין בנמצא שיקול ביטחוני או אחר המצדיק את הסירוב לבקשתו.

המשיבים מצידם סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף, וטוענים שסירובם להציב את התערוכה במיקום המבוקש ניתן כדין. המשיבים עומדים על כך שלאף אדם אין זכות קנויה להציג תערוכות במשכן הכנסת, וכי המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין חופש הביטוי וההפגנה ברשות הרבים אינם רלוונטיים לענייננו. משכן הכנסת הוא מקום סגור לציבור הרחב ואינו ככיכר העיר. על פי הנטען, סעיף 7(ג) לחוק מתנה את האפשרות להציב שלט, מודעה או כרזה במשכן הכנסת בקבלת היתר מיו"ר הכנסת; ושיקול דעתו בנדון מותווה במסגרת נוהל הכנסת מס' 5.09.3 בדבר "הקמה ואישור תערוכות בכנסת" (להלן: הנוהל). לשיטת המשיבים, קל להתרשם כי התערוכה לא עומדת בתנאי הנוהל – מאחר שמדובר בתערוכת יחיד בעוד ניתן לאשר רק תערוכות קבוצתיות; היא אינה מלווה אירוע המתקיים במשכן או פעילות פרלמנטרית כנדרש; והיא כוללת עמדה פוליטית באופן האסור לפי הנוהל.

4.לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים לה, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו.

כפי שהובהר על ידי המשיבים, שיקול הדעת הנתון ליו"ר הכנסת בהתייחס לבקשות העותר מוסדר באמצעות הנוהל, ולא עלה בידי העותר להצביע על עילה להתערבות בהחלטה שהתקבלה בעניינו. על פני הדברים ניכר כי התערוכה שמבקש העותר להציג לא עומדת בתנאי הסף המנויים בנוהל – לרבות התנאי המורה כי תערוכה שתוצג במשכן לא תבטא עמדה פוליטית, כמו גם התנאי שלפיו תערוכה המוצגת במשכן נדרשת ללוות אירוע או פעילות פרלמנטרית המתקיימים בכנסת. העותר מתעלם בעתירתו מהוראות הנוהל ותחולתן בעניינו, ולמעשה סבור כי יש להמירן בהסדר רחב עד מאוד – המאפשר גישה כמעט בלתי מסויגת למשכן הכנסת לצורך הצגת תערוכות מכל סוג, אלא במקרה של מניעה ביטחונית או חשש לפגיעה בסדר הציבורי. ואולם כזאת לא ניתן. כפי שהובהר על ידי המשיבים, דווקא מאחר שהפעילות המתקיימת בכנסת היא בעלת אופי פוליטי מובהק – יש צורך בקביעת סייגים שמטרתם להבטיח כי המרחב הציבורי במשכן יישמר ניטרלי וחף ממחלוקות על מנת לקיים פעילות סדירה, ולכך משמש הנוהל.

אין להמעיט מחשיבותה או תרומתה של אומנות המחאה כאמצעי ביטוי חיוני בחברה דמוקרטית. עם זאת, לא ניתן לשעות לדרישתו של העותר להציג את התערוכה דווקא בתוך משכן הכנסת, שהוא אזור סגור לקהל הרחב, ובניגוד להוראות הנוהל החל. לעותר ניתנו חלופות להצגת התערוכה בסמוך למשכן, וכפי שכבר הוברר אין מקום להתערבותנו בנדון.

5.התוצאה היא שאנו מורות על דחיית העתירה על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח.