בג"ץ 1313/22דוד בעל צדקה נ. משרד ראש הממשלה

השופט י' עמית :

1.

העתירה דנן כוללת "בקשה דחופה לסיוע" בשתי "מלחמות" שאלו היעדים הנטענים שלהן: מיגור תופעה כואבת שבה "פסיכיאטרים משתמשים באתיקה רפואית במטרה לפגוע בחפים מפשע"; קידום רעיון/מיזם/פטנט שהעותר מעוניין לפתח; לאפשר הוספה של מיטות אשפוז רבות ללא בזבוז כספים מתקציב המדינה; למנוע תופעה שבה מטופלים המאושפזים בבתי החולים נפטרים כתוצאה מזיהום; ולמנוע מצב שבו צעירים רבים מעדיפים ללמוד רפואה בחו"ל.

2.

בתמצית, העותר טוען כי "מספר פושעי מלחמה גרמו לכך שאני מרגיש תחושת שינאה וכעס עצומים כלפי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים... שינאה וכעס שהם בהרבה יותר גדולים אפילו מהכעס והשינאה שמרגישים ניצולי השואה כלפי הנאצים". ככל שניתן להבין מהעתירה, טרונייתו של העותר מופנית נגד פסיכיאטר מקופת החולים, שלכאורה כתב על העותר חוות דעת שבגינה לא חודש רישיון הנהיגה שלו. יצויין שהעותר הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בנושא, אך זו נמחקה בהסכמתו (ת"ק (ת"א) 52321-07-21 פלוני נ' קופ"ח מכבי (3.10.2021)). כעת מבקש העותר כי יינתן "צו דחוף נגד משרד ראש הממשלה שיורה למשרד המשפטים להנחות את משטרת ישראל מבחינה משפטית לקבל ממני את כל הצגת התשתית הראייתית העובדתית" כדי להוכיח רשלנות רפואית מצד הפסיכיאטר, וכן שמשטרת ישראל תמסור לו את חוות הדעת הנגדית והערכת שמאי לנזק שנגרם בעקבות חוות דעתו של הפסיכיאטר המדובר.

בנוסף, העותר טוען כי "מספר גורמים עבריינים ו/או טרוריסטים ו/או ניאו נאצים המגדירים את עצמם כגורמים מקצועיים הצליחו לצערינו להשתלט על משרד הבריאות ומביאים את מערכת הבריאות שלנו למצב של גסיסה". כתימוכין לדבריו, מפנה העותר לשורה של פרסומים אינטרנטיים. העותר מבקש מבית המשפט כי "יורה לכבוד ראש ממשלתינו שינחה את משרד המשפטים לחתום איתי חוזה לצורך מחקר ופיתוח של מכשיר הנשמה החכם...". לבסוף מבקש העותר כי בית המשפט יורה לראש הממשלה שינחה את שר הביטחון להורות לתעשיה האווירית להקים בתי חולים נוספים ברחבי הארץ שיתחרו בבתי החולים הממשלתיים האחרים. אציין כי העתירה כוללת טענות נוספות שאיני רואה לפרטן.

3.

דין העתירה להידחות על הסף.

ראשית, ככל שהעותר מלין על כך שרישיון הנהיגה שלו לא חודש, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליך מתאים המופנה נגד החלטת הגורם הרלוונטי, בכפוף לכל דין, ובהיבט זה עומד לרשות העותר סעד חלופי (ראו פרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000). באשר לרצונו של העותר להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית, הרי שפתוחה בפניו הדרך לעשות כן על פי סדרי הדין הנוהגים. מכל מקום, בקשתו להורות למשטרת ישראל לקבל מידיו חומרים ולהעביר לידיו חומרים לצורך הגשת תביעה, אינה ברורה, נעדרת תשתית עובדתית כנדרש, ודינה להידחות בהעדר עילה. באשר ליתר הנושאים המוזכרים בעתירה, הרי שבית משפט זה אינו הכתובת לטענותיו של העותר, שככל שניתן להבינן, אין בהן כדי להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה. לבסוף, למעלה מן הצורך, יצויין כי העותר כורך בעתירתו נושאים שונים שאינם קשורים זה לזה, ואף מן הטעם הזה אין מקום להידרש לעתירה (ראו, לדוגמה, בג"ץ 4388/18 שקד נ' כבוד הנשיא ראובן ריבלין (4.6.2018)).

4.

בשולי הדברים יש להעיר כי אין זו הפעם הראשונה שבה העותר פונה לבית משפט זה בעתירה הנדחית מטעמים דומים ( בג"ץ 7276/19 דוד בעל צדקה נ' לשכת מפכ"ל המשטרה (3.11.2019)). תשומת לב מדור בלתי מיוצגים לאמור, ולו למען האפשרות כי יעלה בידו להסביר לעותר את העדר התוחלת של עתירות כגון דא, ובכך למנוע ממנו את חסרון הכיס הכרוך בתשלום האגרה בגינן.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית.