בג"ץ 134/96 אברות תעשיות בע"מ נ. נחום נווה

על דעת ב"כ הצדדים אנו דנים בערעור ולא בבקשת רשות הערעור, שכן, מקובל עליהם כי בית המשפט המחוזי סיים מלאכתו בפסק-דין סופי.

ב"כ המערערת טען בכתב ובעל-פה כל שניתן לטעון בנושאי הדיון שבפנינו.

הטענה המרכזית מתמקדת בכך שבית המשפט פסק שלא על פי כתב התביעה בעילות שלא נזכרו בו, שהן עשיית עושר ולא במשפט, שינוי ההסכם בהתנהגות והפרת יחסי אמון בין הצדדים.

מאחר וכתב התביעה תחם את המחלוקות שבין הצדדים וכתב ההגנה התייחס אליהן, לא ניתנה למערערת - כך לפי הטענה - הזדמנות ראויה להתגונן בפני הטענות המאוחרות שמצאו ביטוי בפסק-הדין ושבהסתמך עליהן חויבה המערערת. בין השאר טען הוא, כי לא מתקבל על הדעת שהמשיב, שהפיק מוצר שונה בטיבו ובמהותו מן המוסכם, יקבל תשלום באותו שיעור שהוסכם עליו עבור מוצר אחר.

מצאנו ממש בטענה אחרונה זו, שעליה לא נתן בית המשפט המחוזי את דעתו. לאחר שבית המשפט המחוזי קבע שאכן סופק מוצר אחר שהתקבל ושווק על ידי המערערת, יש מקום לתת למערערת ההזדמנות להראות שלגבי מוצר זה אין ליישם את המוסכם בחוזה לעניין שיעור התשלום.

לפיכך מחזירים אנו את העניין לבית המשפט המחוזי על מנת שיתן דעתו לנושא זה לאחר שיגבה ראיות וישמע טענות בנושא זה בלבד ויתקן או ישנה את פסק-הדין, בהקשר זה, אם ימצא זאת לנכון.

ביתר חלקי פסק-הדין לא מצאנו מקום להתערב.

אין צו להוצאות.