בג"ץ 1340/13 יואב ביתן נ. אלי ישי, שר הפנים

עניינה של העתירה – בקשתם של העותרים כי תבוטל החלטת המשיבים שלא לאשר את תכנית המתאר "גז/מק/41/13 – שינוי קו בניין מכביש 4233 – גני הדר". העתירה הוגשה ביום 18.2.2013, וביום 9.10.2013 ביקשו העותרים למחוק את עתירתם, זאת לאור העובדה שביום 19.6.2013 החליטה המשיבה 2 לאשר את התכנית נשוא העתירה. כן ביקשו העותרים לחייב את המשיבים 2-1 בהוצאות. בפסק-דיני מיום 10.10.2013 הוריתי על מחיקת העתירה ועל הגשת תגובת המדינה לעניין ההוצאות. תגובת המדינה הוגשה ביום 13.4.2014, ובה נטען כי דין הבקשה לחיוב בהוצאות להידחות.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא ראיתי ליתן צו להוצאות.

כמובן, העתירה לא נבחנה לגופה על ידי בית משפט זה, ולא זה המקום להכריע בשאלות משפטיות מהותיות. אולם, ישנו נתון עובדתי הרלוונטי לבקשה שלפניי, והוא כי בחודש ספטמבר 2012 הודיעה המשיבה 8 על משיכת התכנית לדרך 423. מדובר בנקודת ציון משמעותית, שהרי לדעת העותרים עצמם "החלטה זו של מע"צ השמיטה למעשה את הבסיס לסירובה של הממונה על מחוז לאישור התכנית...". בעקבות ההתפתחות האמורה נעשו עוד לפני הגשת העתירה פניות למשיבה 2 לבחון מחדש את אישור התכנית, כולל פניה מיום 30.12.2012 (יצוין כי הפנייה לא נעשתה על-ידי העותרים-עצמם). אין אינדיקציה כי המשיבים הודיעו לאחר פניה זו על סירוב לבחון את העניין מחדש, להיפך: מתכתובת המצורפת לעתירה עולה כי היועצת המשפטית של הועדה המחוזית מסרה כי העניין נמצא בבדיקה יסודית, כי נדרש בירור מול גורמים שונים, וכי נעשים מאמצים להשיב בהקדם (ראו נספחים 28-27). כפי שעולה מן העתירה (סעיף 62), העותרים הגיעו בשלב זה לכלל מסקנה כי כלו כל הקיצין וכי הגיעה העת להגיש עתירה לבית המשפט, אולם גם בהנחה שלא מדובר באי-מיצוי הליכים, הרי שלנוכח ההשתלשלות האמורה, מקובלת עליי טענתם של המשיבים כי לא בוסס קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין ההחלטה שנתקבלה.

לאור האמור, אין צו להוצאות בגדרי הליך זה. האגרה ששולמה תוחזר בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.