פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1357/07 סלימאן אבו-קרן נ. רשות הפיתוח-מנהל מקרקעי ישראל מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העתירה לביטול הפקעת נכס שהיה ביתו של העותר נדחתה, שכן הוועדה המיוחדת החליטה כבר ב-1953 לשחרר את התמורה ולא את הנכס. בית המשפט הפנה את העותרים למשא ומתן לפיצויים או לתביעה אזרחית, והמדינה התחייבה שלא לטעון להתיישנות אם תוגש תביעה בתוך שנה. בית המשפט המליץ להתחשב בנסיבות החריגות של ההפקעה.

העובדות

הנכס שבו נכלל מבנה שהיה ביתו של העותר הופקע לצורך מינהל מקרקעי ישראל. בשנת 1953 החליטה הוועדה המיוחדת לשחרר את התמורה ולא את הנכס, שכבר היה מופקע מידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ניתן לבטל הפקעת מקרקעין ולהשיב את הנכס לעותרים כאשר הנכס כבר הופקע מידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולא מידי העותרים?
  2. 2.האם זכאים העותרים לפיצויים כתמורה להפקעה, ובאיזה אופן?

הלכות

  1. 1

    בנסיבות בהן הוועדה המיוחדת החליטה בשנת 1953 לשחרר את התמורה ולא את הנכס עצמו, אין מקום להיעתר לביטול ההפקעה במסלול שהתבקש.

    ״בהתאם למצב המשפטי לעת הזו ובהתחשב בכך שהוועדה המיוחדת לשחרור נכסים שבידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    העותרים רשאים לנהל משא ומתן לפיצויים או להגיש תביעה אזרחית, והמדינה הצהירה שלא תטען התיישנות אם תוגש תביעה בתוך זמן סביר של שנה.

    ״המדינה הצהירה בפנינו כי אם תוגש תביעה בתוך זמן סביר שלא יעלה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הפקעה
  • ביטול הפקעה
  • נכסי נפקדים
  • אפוטרופוס לנכסי נפקדים
  • פיצויים
  • התיישנות
  • מינהל מקרקעי ישראל
  • תמורה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק

בג"ץ

1357/07

בפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופטת א' חיות

העותרים:

1. סלימאן אבו-קרן

2. נאסר עאדל מחמוד אבו-קרן

נ ג ד

המשיבה:

רשות הפיתוח-מנהל מקרקעי ישראל

מדינת ישראל

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

י"ז בחשון התש"ע

(04.11.2009)

בשם העותרים:

עו"ד גדעון פנר; עו"ד יצחק ששון

בשם המשיבה:

עו"ד ענר הלמן

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

בהתאם למצב המשפטי לעת הזו ובהתחשב בכך שהוועדה המיוחדת לשחרור נכסים שבידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, החליטה עוד בשנת 1953 לשחרר את התמורה עבור הנכס ולא את הנכס עצמו שכבר היה מופקע באותה עת מידי האפוטרופוס ולא מידי העותרים, אין בידינו להיעתר לביטול ההפקעה במסלול המבוקש על ידי העותרים.

בפני העותרים פתוחה הדרך למשא ומתן לפיצויים ותביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך. המדינה הצהירה בפנינו כי אם תוגש תביעה בתוך זמן סביר שלא יעלה על שנה מהיום לא תטען טענת התיישנות. בשולי החלטתנו זו נעיר, כי נסיבות עניינו של העותר נראות יוצאות דופן ושונות מהתקדימים שהביאה בפנינו המדינה, לעניין זכותו של העותר לפיצויים. לפיכך אנו ממליצות כי המשא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל יתנהל מתוך התחשבות בנסיבות המיוחדות הקשורות בהפקעה הקונקרטית שבה נכלל מבנה שהיה ביתו של העותר ובגין הפקעה זו זכאי הוא לפיצויים כתמורה.

בכפיפות לאמור העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ז בחשון התש"ע (04.11.2009), בפני

באי-כוח הצדדים.

ה נ ש י א ה

ש ו פ ט

ת

ש ו פ

ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בנסיבות בהן הוועדה המיוחדת החליטה בשנת 1953 לשחרר את התמורה ולא את הנכס עצמו, אין מקום להיעתר לביטול ההפקעה במסלול שהתבקש.
  2. 2העותרים רשאים לנהל משא ומתן לפיצויים או להגיש תביעה אזרחית, והמדינה הצהירה שלא תטען התיישנות אם תוגש תביעה בתוך זמן סביר של שנה.