בג"ץ 1359/11 יגעת ומצאת בע"מ נ. כבוד השופט מרדכי פלד

השופט א' א' לוי:

1.

בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל החלטתו של סגן נשיאת בית-המשפט השלום בתל-אביב-יפו, לפיה הדיון בעניינם – שהוחזר לשמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר-הדין בידי ערכאת הערעור – יישמע בפני מותב אחר מזה בפניו הוא נשמע לראשונה.

2.

במוקד העתירה ניצבת הטענה כי בית-המשפט השלום חרג מסמכותו בכך שסטה מן הנוהג לפיו החזרת הדיון לערכאה קודמת, היא בדרך כלל לאותו מותב בפניו התקיים ההליך לראשונה. טענה נוספת בפי העותרים הינה כי החלטה זו לוקה בחוסר סבירות, נוכח נימוקה בכינון "סדרי עבודה" חדשים, במסגרתם נקבע כי השופט שדן בתיק בגלגולו הראשון יישב בתיקים של המחלקה האזרחית בלבד. לגישתם של העותרים, בהיעדר נימוק ענייני המביא בחשבון את זכות הנאשמים כי מי ששפט אותם גם יגזור את דינם, דינה של ההחלטה להתבטל.

3.

לאחר שבחנו את טיעוני העותרים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותנו. הלכה היא כי "קביעת הרכבים, קביעת מועדים, דחיית משפטים והעברת תיקים צריכים להיות נושאים המושארים לשיקול דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך בבית-המשפט שהופקד על נושא זה לפי חוק יסוד: השפיטה, או חוק בתי המשפט [נוסח משולב]" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, 702 (1987)). ערכאת הערעור שהחזירה את הדיון בתיק לבית-המשפט השלום לא קבעה מי יהיה המותב בפניו הוא יישמע. במצב דברים זה אין מניעה כי נשיא בית-המשפט השלום או סגנו יקבעו את השופט שידון בתיק על פי שיקול דעתם, ובמסגרת סמכותם הקבועה בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בסעיף 48(א), אף שככלל רצוי להימנע משינוי המותב בהעדר טעם מיוחד.

לנוכח האמור, העתירה נדחית על הסף.