בג"ץ 1396/08שלמה אלמון נ. שר הבינוי והשיכון

השופטת מ' נאור :

1.

העותר, בעל נכות רפואית קשה, מתגורר בדירה ציבורית. העותר פנה למשיבים בבקשה לקבל דירה ציבורית חלופית. ועדת אכלוס עליונה במשרד הבינוי והשיכון הציעה לעותר ביום 16.7.2007 החלפת הדירה בדירת קרקע. העותר חתם באותו יום על טופס של חברת עמידר והסכים לקבלת הדירה המוצעת. עם זאת, ביום 8.11.2007 הודיע משרד הבינוי והשיכון לעותר כי הוחלט שלא להקצות את הדירה המוצעת. מאוחר יותר הודיע מנכ"ל עמידר לעותר כי הדירה יועדה על-ידי משרד הבינוי והשיכון לזכאי אחר. בעתירה העותר תוקף החלטה זו בטענה כי המשיבים הפרו את התחייבותם לשריין לו את הדירה המוצעת וכי הטופס עליו חתם ביום 16.7.2007 הוא הצעה ששוכללה להסכם מחייב. לפיכך מבקש העותר, שאינו מיוצג, צו על תנאי שיורה למשיבים לכבד את ההסכם ולהעניק לו את הדירה המוצעת בדיור ציבורי.

2.

המשיבים נתבקשו להגיש תגובה מקדמית ובה התייחסות גם לשאלת קיומו של סעד חלופי. לטענת המשיבים עניינה של העתירה בבקשת העותר לקבל דירה ציבורית ספציפית שלטענתו הובטחה לו, כאשר ההחלטה בעניינו התקבלה מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 ומכוח הנהלים הרלוונטים. לפיכך קיים בענייננו לטענת המדינה, סעד חלופי בפניה לבית המשפט לענינים מינהליים.

3.

העותר, שכאמור אינו מיוצג, הודיע כי אינו סבור שבעניינו מתקיים סעד חלופי, כיוון שעתירתו נוגעת לצרכיו הרפואיים המיוחדים ולאפלייתו בקבלת דיור ציבורי, וכי בשני עניינים אלה לא קיים סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים.

4.

דין העתירה להידחות על הסף עקב קיומו של סעד חלופי. העותר תוקף החלטה שקיבל משרד הבינוי והשיכון בעניין שיכונו בדיור ציבורי וזאת מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 ובהתאם לנהלים לניהול נכסי הדיור הציבורי. סעיף 13 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע כי הסמכות לדון בהחלטה מסוג זה – בעניין דיור ציבורי – נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. על העותר להעלות אפוא טענותיו, לרבות טענותיו בנושאים הרפואיים והאפליה, בבית המשפט לעניינים מינהליים המצוייד גם בסמכות ובכלים דיוניים לבדיקת עניינו (ראו בג"ץ 4969/06 ונונו נ' משרד השיכון והבינוי (לא פורסם, מיום 28.3.2007)).

5.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.