בג"ץ 1398/14 אברהם בוסקילה נ. המוסד לביטוח לאומי

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

העותר שבפנינו, שהוא אסיר, מלין על כך שאינו מקבל קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי, חרף העובדה שלטענתו הוא נכה וחולה במחלות כרוניות, ועל כן אינו יכול לכלכל את עצמו.

2.

את העתירה ניתן להבין בעיקר כ"קריאה לעזרה" מצידו של העותר, שאינו מיוצג ואף אינו בקיא ברזי המשפט, וכתב את העתירה בשפה פשוטה ובכתב יד מ"נהמת ליבו". העתירה נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית מתאימה לדיון בה, והעותר אף לא מפרט בה האם פנה למוסד לביטוח לאומי בהליכים מתאימים. למעלה מן הצורך יצוין כי, מכל מקום, הערכאה המוסמכת לדון בתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי בעניינים מסוג זה היא בית הדין לעבודה (ראו: סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי )), וכי סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "הנמצא במאסר על פי פסק דין של בית משפט שדן אותו למאסר של שלושה חודשים או יותר, לא תשולם לו כל גמלה בעד הזמן שהוא במאסר". מכל הטעמים הללו, דינה של העתירה להידחות על הסף.

3.

עם זאת, בשים לב למצוקתו של העותר כפי שהיא עולה מן הכתובים, אנו מורים כי פסק דיננו יובא בפני גורמי הרווחה שבבית הכלא שבו שוהה העותר (כלא מעשיהו) על מנת שיתנו דעתם האם וכיצד ניתן לכוון את העותר בפנייה לגורמים שיוכלו לסייע בידו.

4.

אם כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.