בג"ץ 1410/97משולם עוזי נ. נציב שירות בתי הסוהר

המבקש מלין על שניים: העניין האחד הוא שאין מאפשרים לו להיפגש עם עורך דינו; השני , שאין מעניקים לו כסא נפתח או אלונקה. מתשובת המדינה אנו למדים כי מאפשרים למבקש להיפגש עם עורך דין. עם זאת, לשם הגשמת זכותו זו עליו ללבוש בגדי אסיר כמקובל. המבקש מסרב זה כשנה לכך ומבקש ללבוש בגדים כרצונו. אשר לעניין השני, עמדת המשיבים היא כי מבקשים הם שרופא מטעמם יבדוק המבקש ויחווה דעתו בעניין זה. תשובות אלה מניחות את דעתנו. אין מונעים מהמבקש מלהיפגש עם עורך דינו. מתנים המפגש בקיום הכללים הנוהגים בבית הסוהר, לפיהם עליו ללבוש בגדי אסיר. כלל זה סביר הוא, ואין תוקפים אותו בפנינו. מכיוון שכך, איננו רואים כל פגם בהחלטת המשיבים. שאלנו את בא כוח המבקש, אם הוא רשאי להיפגש עם עורך דינו כשהוא ערום וערייה או בשעות הלילה המאוחרות. התשובה על כך ברורה. הוא הדין בענייננו. על זכותו של המבקש להיפגש עם עורך דין אין חולקים. אך עליו ללבוש בגדי אסיר (או דמוי מדי אסיר), כמקובל בבית הסוהר, על מנת להיפגש עם עורך הדין.

אשר לעניין הרפואי, סבירה היא הדרישה כי בטרם תתקבל בעניין זה החלטה, ייבדק המבקש על ידי רופא של שירות בתי הסוהר. נתאפשר לו להיבדק על ידי רופאים פרטיים משלו. אך המשיב מבקש לבדוק אותו על ידי רופא של שירות

בתי הסוהר. דרישה זו סבירה היא. קשה להבין מדוע המבקש מסרב לכך, אך משזו עמדתו, אין לו להלין בעניין זה, אלא על עצמו.

הבקשה נדחית.