בג"ץ 1411/97 בן גל אברהם נ. שרות בתי הסוהר

העותר נתון במעצר מאז יום 20.8.96 בבית המעצר לכיש, לאחר שהיה בהסתכלות פסיכיאטרית, על פי בקשת בא-כוחו, בין התאריכים 8-19.8.96. מן העתירה עולה, כי עובר למעצרו נהג העותר ליטול מפעם לפעם תרופות הרגעה מסוג ווליום ונומבון, וזאת עקב הלחץ הנפשי שבו הוא נתון לדבריו. בעתירתו מבקש העותר לאפשר לו לקבל תרופות אלו גם בעת מעצרו, דבר אשר לטענתו נמנע ממנו על ידי רשויות בית המעצר.

בתגובתו לעתירה הסביר בא-כוח המדינה, כי העותר אכן קיבל טיפול בתרופות לאחר מעצרו, למשך זמן מסויים, לפי החלטת רופא בית המעצר, אך טיפול זה הופסק לאחר זמן מה, לאור התרשמותו של רופא בית המעצר כי אין עוד צורך במתן התרופות לעותר. עוד מוסיף בא-כוח המדינה ואומר, כי לאחר שהעתירה הועברה לתגובת משטרת ישראל, נבדק העותר פעם נוספת על ידי רופא בית המעצר, אשר לא מצא גם הפעם מקום ליתן לו תרופות הרגעה. עם זאת, הורה קצין הרפואה הראשי של משטרת ישראל, תנ"צ ד"ר גולדשמידט, כי העותר יופנה לגורם פסיכיאטרי חיצוני לשם קבלת דעה נוספת בשאלת מתן תרופות ההרגעה. בא-כוח המדינה הודיענו, כי לאחר שיתקבלו תוצאות הבדיקה החיצונית תפעל המשטרה כמתחייב ממנה.

לפיכך בא עניינו של העותר, לפי שעה, על סיפוקו.

בנסיבות אלו, דין העתירה להידחות על הסף.

.