פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1423/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
העותר:
מחמוד בן טלאל עלי
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ
המשפטי לממשלה
2. פרקליטות מחוז הצפון
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר: עו"ד מרג'יה אמיר
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1.העותר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. בכתב האישום שהוגש נגדו בחודש מרץ 2001 נטען, כי בעודו נוהג במכונית פגע בהולכת רגל וגרם למותה ביום 10.3.2001. כתב האישום מייחס לעותר עבירת הריגה ועבירות נוספות. בעתירה שבפנינו מבקש העותר להורות על ביטול כתב האישום או על העברת הדיון לבית משפט השלום לתעבורה.
2.העותר הגיש מספר בקשות לבית המשפט המחוזי לביטול כתב האישום או להעברת ההליך לבית משפט השלום לתעבורה. העותר טען, בין היתר, כי העובדות המפורטות בכתב האישום אינן מגלות עבירה של הריגה. בעקבות הבקשה הראשונה לביטול כתב האישום הוא תוקן, באופן שהתווסף בו שהמכונית בה נהג העותר נסעה במהירות של 52.7 קמ"ש. משתוקן כתב האישום חזר בו העותר מהבקשה לביטולו. לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת תוך חזרה, בשינויים קלים, על הבקשה הקודמת. הבקשה הנוספת נדחתה בחודש יוני 2001. העותר לא שקט על שמריו והגיש בקשה נוספת לביטול כתב האישום. הפעם העלה טענה חדשה והיא שעל פי צו הירושה שהוצא לגבי המנוחה, אשר נטען כי פגע בה והרגה, היא נפטרה ביום 10.2.2001, היינו חודש ימים לפני התאונה נשוא כתב האישום. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 3.2.2003 קבע בית המשפט שהמאשימה תגיב בכתב לבקשה, לאחר שתערוך את הבדיקות הנדרשות לעניין הטענה הנזכרת. בהחלטה נוספת מאותו יום סרב בית המשפט לדחות את הדיון הקבוע למחר. עוד נוסיף, כי ביום 5.2.2003, כלומר לפני שישה ימים, פנה העותר למשיב 1 על מנת שיעכב את ההליכים המשפטיים, וזאת מן הנימוקים שהועלו בבקשות השונות שהוגשו בפני בית המשפט הדן בהליך הפלילי.
3.הטענות השונות שהעלה העותר, אשר הובאו כולן בפני בית המשפט המחוזי, הינן טענות שהפורום הטבעי לדון ולהכריע בהן הינו בית המשפט הדן בכתב האישום. הטענות אינן ממין הטענות שיביאו לפתיחת שעריו של בית המשפט הגבוה לצדק, על מנת שיתערב בהחלטת ביניים בהליך פלילי. אין מדובר בהעדר סמכות, בטענה בדבר תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי או בהשגה בעלת אופי דומה (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683). אם הערכאה הדיונית תידחה את כל טענותיו של העותר ותרשיע אותו בסופו של דבר בעבירות שבכתב האישום, יוכל הוא, כמובן, להעלות את טעמיו בפני ערכאת הערעור. זאת ועוד, אין מקום לעתור בפני בית משפט זה שישה ימים בלבד לאחר שנעשתה פנייה למשיב 1 ובטרם היה סיפק בידו ליתן מענה.
4.העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ט' באדר א' תשס"ג
(11.2.03).
ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ש ו פ ט