פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1429/00 דיירקס מערכות רפאיות בע"מ נ. פקיד שומה חקירות י-ם

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · חיסיון עורך-דין-לקוח בחיפוש ותפיסת מסמכיםעתירה לבית המשפט העליון נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לחיסיון מסמכים שנתפסו במשרד עורך דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העתירה עסקה בטענה לחיסיון עורך-דין-לקוח על מסמכים שנתפסו במשרדי העותרת בחשד לעבירות מס. לאחר שהמדינה הודיעה שהמסמכים אינם דרושים ותוחזרנה, התייתר עניינה הספציפי של העותרת והשאלה הפכה תיאורטית. בית המשפט דחה את העתירה על הסף ולא עשה צו להוצאות.

העובדות

לאחר חשדות לעבירות על פקודת מס הכנסה נערך חיפוש במשרדי העותרת ונתפסו מסמכים. העותרת טענה לחיסיון עורך-דין-לקוח, והבקשה נדחתה בבית המשפט המחוזי מן הטעם שהמסמכים לא נתפסו אצל פרקליט. לאחר מכן הודיעה המדינה כי המסמכים אינם דרושים והרשויות יחזירו אותם מבלי לעיינו בהם.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם חל חיסיון עורך-דין-לקוח על מסמכים שנתפסו במשרדי העותרת בחיפוש בחשד לעבירות על פקודת מס הכנסה, כאשר לא נתפסו אצל פרקליט?
  2. 2.האם יש לדחות עתירה כאשר הרשויות הודיעו כי המסמכים אינם דרושים והן מוכנות להחזירם, והשאלה הפכה תיאורטית?

הלכות

  1. 1

    העתירה נדחתה על הסף מאחר שעניינה הספציפי של העותרת התייתר והשאלה שבמחלוקת הפכה לתיאורטית.

    ״דין העתירה להידחות על-הסף מן הטעם שעניינה הספציפי של העותרת התייתר והשאלה העומדת לדיון הפכה תיאורטית.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חיסיון עורך-דין-לקוח
  • חיפוש
  • פקודת מס הכנסה
  • עתירה
  • תיאורטית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

1429/00

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט א' א' לוי

העותרת:

דיירקס מערכות רפואיות בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. פקיד שומה חקירות ירושלים

2. נשיא בית-המשפט המחוזי תל-אביב-יפו

3. לשכת עורכי הדין, תאגיד סטטוטורי

4. י. גורניצקי ושות', משרד עו"ד

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

תאריכי הישיבות:

ט' בכסלו תשס"א (6.12.00); א' בניסן תשס"ב (14.3.02)

בשם העותרת:

עו"ד מיכאל קירש; עו"ד רותם רוטמן

בשם המשיב 1:

עו"ד שי ניצן

בשם המשיבה 3:

עו"ד אסף פוזנר

בשם המשיב 4:

עו"ד אהוד נדב; עו"ד אורנה פינטו-יפסון

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

לאחר שהתעוררו חשדות כנגד העותרת, ולפיהם עברה היא עבירות שונות על פקודת מס הכנסה, נערך חיפוש במשרדיה, ובמהלכו נתפסו מספר מסמכים. העותרת הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה, בגדרה טענה כי מסמכים אלה הינם מסמכים מוגנים מכוח חיסיון עורך-דין-לקוח, הקבוע בסעיף 235ג לפקודת מס הכנסה. בית-המשפט המחוזי (הנשיא אורי גורן) קבע, כי המסמכים שנתפסו במשרדי העותרת לא נתפסו אצל פרקליטה, וכי על-כן לא חלים לגביהם כללי החיסיון הקבועים בפקודה.

כנגד החלטה זו מופנית העתירה שבפנינו. בתאריך 23.2.00 ניתן צו ביניים המונע את ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי. המדינה טענה, כי יש לדחות את העתירה על-הסף מן הטעם שהדרך הנכונה להשיג על החלטת בית-המשפט המחוזי היא באמצעות הגשת ערעור ולא עתירה. עוד טענה המדינה, בתומכה בהחלטת בית-המשפט המחוזי, כי יש לדחות את העתירה אף לגוף העניין. בדיון שהתקיים בתאריך 6.12.00, הסבירה המדינה, כי במקביל נערך חיפוש אצל המשיב 4 ונתפסו אצלו מסמכים, כי מתנהל הליך נוסף בפני הנשיא גורן, בגדרו טענה המדינה שלא חל חיסיון על המסמכים שנתפסו אצל המשיב 4, וכי על-כן אם טענת המדינה תתקבל, לא יהיה לה עוד צורך במסמכים שנתפסו אצל העותרת. משכך, הוחלט לדחות את הדיון בעתירה כדי לאפשר את מיצוי ההליך בפני הנשיא גורן. כך אף הוחלט לאחר דיון שהתקיים בתאריך 14.3.02.

כעת הודיעה המדינה, כי המסמכים שנתפסו אצל העותרת אינם דרושים לחקירת רשויות המס, וכי הרשויות מסכימות להחזירם לעותרת מבלי לעיין בהם. המדינה מבקשת לדחות העתירה מן הטעמים שפורטו, וכן משום שהשאלה שהתעוררה בה הפכה לתיאורטית. העותרת מתנגדת למחיקת עתירתה ומבקשת לקיים דיון בעתירה, שכן לטענתה מעלה העתירה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות מעשית גדולה שעתידה בסבירות רבה להתעורר שוב. זוהי אף עמדת המשיבה 3, לשכת עורכי-הדין.

דין העתירה להידחות על-הסף מן הטעם שעניינה הספציפי של העותרת התייתר והשאלה העומדת לדיון הפכה תיאורטית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בשבט תשס"ג

(16.1.03).

ש ו פ ט ת ש ו פ

ט ת ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1העתירה נדחתה על הסף מאחר שעניינה הספציפי של העותרת התייתר והשאלה שבמחלוקת הפכה לתיאורטית.