פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
1460/01
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקשים
:
1.
רוני דדוש
2.
יוסף נאמן
נגד
המשיבים
:
1.
חברת מבואות הבירה (1972) בע"מ
2.
ישיבת טעלז בישראל
בקשת רשות על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים בבש"א 4561/00 (ת.א. 1456/99)
שניתנה ביום 23.1.01 על ידי כבוד השופט
ע' קמא
בשם
המבקשים: עו"ד נ' וייל; עו"ד ע' זינגר
בשם
המשיבה מס' 1: עו"ד א' דיבון
בשם
המשיבה מס' 2: עו"ד ד' טפרברג; עו"ד א'
אשכנזי
החלטה
1.המבקשים רכשו חנות (להלן - "החנות") בבנין מסחרי (להלן "הבנין המסחרי") שנבנה על ידי המשיבה מס' 1 על חלק מחלקה 171 גוש 29536 בקרית יערים (להלן - "החלקה"). המשיבה מס' 2 היא הבעלים של החלקה. אין מחלוקת כי המבקשים הם הבעלים של החנות לפי פסק דין הצהרתי שניתן בשנת 1986. המבקשים הגישו, ביום 4.10.99, תובענה נגד המשיבות (להלן - "התובענה") בבית המשפט המחוזי בירושלים שבה ביקשו "צווים להכנת תכנית חלוקה של החלקה". כמו כן ביקשו צו לרשום את הבנין המסחרי כבית משותף וכן צו הקובע כי החלק הבלתי מבונה של החלקה הוא רכוש משותף של בעלי היחידות בבנין המסחרי לפי חלקיהם היחסיים. עוד ביקשו כי בית המשפט יורה למשיבה מס' 1 להימנע מלבנות על החלק הבלתי מבונה של החלקה.
שישה חודשים אחרי הגשת התובענה ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני "שיאסור על המשיבות לרשום את הבנין המסחרי בלשכת רישום המקרקעין או את הזכויות בו או בחלקה בכללה וכן להימנע מלבצע כל שינוי ברישום הקיים", עד להחלטה בתובענה. בקשה זאת באה כדי להבטיח את המשך השימוש של המבקשים בשטח הבלתי מבונה שליד החנות לצורך פריקה וטעינה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' קמא), בהחלטתו מיום 6.11.00, נתן צו מניעה זמני "האוסר על המשיבות לרשום את המבנה [הבנין המסחרי - י' ט'] אם לא תירשמנה באותו מעמד זכויותיהם של המבקשים במרכול [החנות - י' ט']". את בקשתם לגבי החלק הבלתי מבונה של החלקה דחה משום ש"לא הוכיחו מה מקור זכותם להירשם כבעלים במגרשים הצמודים למבנה [הבנין המסחרי - י' ט']". עם זאת קבע בית המשפט ש"אין באמור כדי למנוע מהמבקשים לנסות בהמשך ההליך להוכיח את זכותם, ואם יצליחו להוכיחה, ניתן יהא לדון בהרחבתו של צו המניעה".
ביום 16.11.00 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי "בקשה מתוקנת", שבה חזרו על טענותיהם בבקשתם הקודמת לסעד זמני. לבקשתם צירפו כמשיבים "פורמליים" את יתר בעלי הזכויות בחלקה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' קמא), בהחלטתו מיום 23.1.01, דחה את בקשתם מן הטעם שאין בבקשה החדשה עובדות חדשות המוכיחות שיש להם זכויות בשטח הבלתי מבונה של החלקה, או המעידות על כך ששטח זה הוא רכוש משותף.
המבקשים ביקשו רשות לערער על ההחלטה האחרונה.
2.עיינתי בבקשה ובהודעותיהם של באי כוח בעלי הדין מיום 8.8.01 - לפיהן נרשם בינתיים הבנין המסחרי כבית משותף - ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כאמור, נקבע בשתי החלטות נפרדות ומנומקות, כי המבקשים לא הוכיחו שיש להם זכויות בשטח הבלתי מבונה של החלקה או בשטחים מתוכו הסמוכים לחנות, ולפיכך אינם זכאים לצו שביקשו. כידוע, הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים (ראו החלטתי ברע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ ואח' נ' מסגרית האחים אבו בע"מ ואח' , תקדין-עליון 2000(4) 311, והאסמכתאות שם). המקרה שלפנינו אינו מקרה חריג כזה.
3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות.
ניתנה היום, כ"ד באב תשס"א
(13.8.01).
ש
ו פ ט