פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
5072/00
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקשות
:
1.
איזי יוגב תעשיות בע"מ
2.
צינקל תעשיות בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
מסגרית האחים אבו בע"מ
2.
יוסי אבו
3.
מאיר אבו
4.
תירוש דוד יציקות איכות בע"מ
5.
דוד תירוש
6.
מלכה תירוש
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל
אביב-יפו בת.א. 3155/99 בש"א 64544/99
ובש"א
12732/00 שניתנו ביום 7.6.00 וביום
26.6.00
על ידי כבוד השופט י' זפט.
החלטה
1.המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיבים לצוות עליהם, בין היתר, להימנע מלייצר ומלשווק פינות לארגזי משאיות, כפי שתוארו בכתב התביעה. לטענתן מדובר במדגם רשום שבבעלותן, המגן על "עיצוב ייחודי של פינה אוירו-דינמית לארגזי משאיות" (להלן - "הפינה"). במסגרת התביעה ביקשו סעד של צו מניעה זמני. הדיון בתביעה ובבקשה נגד המשיבים מס' 6-4 נתייתר אחרי שהאחרונים הסכימו כי ינתן נגדם צו מניעה קבוע. בית המשפט (כבוד השופט י' זפט), סרב להיעתר לבקשה במעמד צד אחד. אחרי דיון במעמד בעלי הדין דחה, בהחלטתו מיום 7.6.00, את הבקשה נגד המשיבים מס' 3-1. משניתנה ההחלטה ביקשו המבקשות לתת פסק דין בתביעה העיקרית "נוכח התשתית הראייתית שהונחה בדיון בצו המניעה הזמני ועל הסכמתם של הצדדים כפי שהובעה בסיכומיהם". אחרי שעיין בתגובות המשיבים הורה, בהחלטתו מיום 26.6.00, כי השופט שידון בתביעה העיקרית יחליט לפי שיקול דעתו אם ליתן פסק דין כבקשת המבקשות.
המבקשות ביקשו להרשות להן לערער על שתי ההחלטות.
2.הטעם העיקרי שעל פיו דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני הוא כי המבקשות לא פעלו בנקיון כפיים בכך שלא קיימו את החובה של "גילוי מלא של העובדות הרלבנטיות" וכן העלו "טיעונים כוזבים". בית המשפט ציין כי לטענת המבקשות הפינה היא "פינה מקורית" שפיתוחה, עיצובה וייצורה באו בעקבות "תהליך ארוך, מורכב ומדויק מאד" ו"היא תוצר של פיתוח, חידוש ומחשבה מעמיקה". אולם, הדברים הופרכו בחקירתו של מנהל המבקשת מס' 1 שאישר כי הפינה לא פותחה על ידי המבקשות אלא על ידי חברה אמריקאית ואחרי שהתאים אותה לפרופילים של המבקשת מס' 2 רשם עליה מדגם. אכן, בית המשפט סבר כי הפינה שמייצרים המשיבים מס' 3-1 מְחַקָּה את הפינה ואף סבר שיש לדחות את הטענה כי מאזן הנוחות "נוטה נגד הענות לבקשה". אף על פי כן החליט לדחות את הבקשה, כאמור, "בשל חוסר תום ליבן של המבקשות בניסוח בקשתן".
3.התשובה לשאלה האם לעולם דוחים את בקשתו של מי שבא לבקש סעד זמני, וידיו אינן נקיות, או שבא שלא בתום לב - כאשר יסודה של הבקשה בהפרת זכות שבדין - אינה פשוטה ופתרונה אינו קל. כרוכות בה, בין היתר, השאלות האם הסעד המבוקש מקורו בדיני היושר או שהוא מכוח הדין, האם יש עדיין מקום להבחנה זאת או שחלפה ועברה מן העולם, האם יש לשקול בין השיקולים את הוראות הסעיפים 12, 39 ו - 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, ושאלות נוספות. (עיינו והשוו, בין היתר, ע"א 233/53 יצחק טהרני נ' יוליה גרינברג , פ"ד ט' (2) 1283; רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ , פ"ד מ"ז (5) 165;
רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח , פ"ד מ"ט (1) 730; רע"א 2015/95, 3608/95 KRONE EG
נ' ענבר פלסטיק משוריין , פ"ד נ"א (3), 584; רע"א 5466/99 נורית סטוליאר נ' קיבוץ מסדה , תקדין-עליון 99 (3) 158; א' וינוגרד צווי מניעה (תשנ"ג - 1993) בעמ' 82, 129 - 133; י' וח' קלדרון חיקויים מסחריים בישראל (תשנ"ז - 1996) בעמ' 388 - 390 והאסמכתאות שם). במקרה הנדון פטורים אנו מלדון בשאלות מעניינות אלה הואיל ודינה של הבקשה להידחות מארבעה טעמים:
הטעם הראשון הוא זה שעליו סמך בית המשפט המחוזי, כי המבקשות באו לבית המשפט שלא בנקיון כפיים ושלא בתום לב. הלכה עתיקת יומין היא שאין פותחים למבקש כזה את שערי בית המשפט; ככתוב: "מי יעלה - - - נקי כפיים ובר לבב אשר - - - לא נשבע למרמה" (תהלים כ"ד, ג', ד'). למותר להרבות דברים על הלכה זאת. אף בלי לחוות דעה בשאלות שהוצגו למעלה יש בטעם זה - בצרוף טעמים נוספים שיובאו להלן - כדי לדחות את הבקשה. טמון בו גם טעם נוסף - שגם עליו סמך, דומני, בית המשפט, בלי שהדגיש אותו בנפרד - הגורע ממשקל טענותיהן של המבקשות; לאמור, כי הפינה אינה מקורית ממש, אלא פרי התאמה של פינה שפיתחה חברה אמריקאית.
הטעם השלישי הוא טעם שבמדיניות. הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים (ראו, בין היתר, רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ ואח' תקדין-עליון 98 (3) 73; רע"א 56/99 רותם שני יזמות והשקעות בע"מ נ' עפרה נלה מיוזם
תקדין-עליון 99 (1) 405; רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ תקדין-עליון 99 (2) 58; רע"א 6591/99 תפוזית קוי שירות קריות בע"מ ואח' נ' אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ תקדין-עליון 99 (3) 583; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי
(בעריכת ש' לוין, מהדורה שביעית) בעמ' 620 והאסמכתאות שם).
הטעם הרביעי הוא מעשי. ככל הנראה צפוי סיומו של הדיון בתביעה העיקרית בחודשים הקרובים ואולי אף ניתן להקדימו, כך שנזקיהן הנטענים של המבקשות יפחתו. בעקבות הצעה של בית המשפט, בהחלטה מיום 8.5.00, הסכימו באי כוח בעלי הדין כי פסק הדין ינתן על פי הראיות שהובאו במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני ועל פי הסיכומים שהגישו. החלטתו הנזכרת לעיל של בית המשפט מיום 26.6.00 - שגם עליה משיגות המבקשות - היתה, אפוא, החלטה "מינהלית" גרידא שהעבירה את התיק לשופט אחר לכתיבת פסק דין. בהחלטה זאת - שניתנה, ככל הנראה, בשל סדרי העבודה בבית המשפט המחוזי - אין מקום להתערב וספק אם היה מקום לערער עליה. יצוין כי בעקבות דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 12.10.00, אחרי שהוגשה הבקשה להרשות ערעור, החליט בית המשפט (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) לשמוע ראיות נוספות ביום 28.3.01. אם לא היתה דעתן של המבקשות נוחה מן ההחלטה האחרונה היה עליהן לבקש רשות לערער עליה. מכל מקום, נראה כי הדיון הצפוי יהיה קצר ואולי יאות בית המשפט להקדימו, אם יתבקש.
4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות.
ניתנה היום, ו' כסלו
תשס"א (3.12.00).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00050720.
M04