רע"א 4884/14 ארנון-פז (1985) בע"מ נ. לשכת עורכי הדין בישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 8069-05-14, השופט י ' אטדגי ) מיום 8.7.2014, בה נדחתה בקשת המבקשת לסעדים זמניים לפיהם הודעת הביטול שנתנו המשיבות למבקשת לא תיכנס לתוקפה עד למתן פסק דין בתובענה, וכי עד אז המשיבות יהיו מנועות מלהתקשר עם צד שלישי בהסכם דומה.

עיקרי העובדות

2.

ביום 6.4.2009 נחתם בין המבקשת (להלן: ארנון-פז ), חברה העוסקת בתחום ההפקה העסקית, ובין המשיבה 1 (להלן: לשכת עורכי הדין ) הסכם להקמת והפעלת מועדון צרכנים לחברי הלשכה שיציע הטבות ושירותים שונים בתחומי התיירות, פנאי, רווחה, תרבות וצרכנות ואשר יספק הטבות בתחומים אלה לחברי הלשכה (להלן: המועדון ). באותו חודש הצטרפה גם המשיבה 2 (להלן: לשכת רואי החשבון ) להסכם, כך שהמועדון הופעל גם עבור חבריה.

3.

בסעיף 8.1 להסכם נקבעה תקופת ההסכם לחמש שנים וחודשיים, כלומר עד יום 1.6.2014, ונקבע כי הוא " יתחדש מאליו ברציפות למשך שנתיים כל פעם (להלן – התקופה הנוספת) ". בסעיף 8.2 נקבע שכל צד רשאי להודיע לצד השני מראש כי ההסכם לא יוארך לתקופה נוספת. בסעיף 8.3 נקבע כי חרף האמור בסעיף 8.2 להסכם, אם ארנון-פז תעמוד ביעדים המפורטים בהסכם הרי שהלשכה לא תהיה רשאית ליתן הודעה על אי-הארכת ההסכם לגבי ההארכה הראשונה בתום תקופתו. בסעיף 8.4 נקבע כי במקרה של הפרה יסודית של ההסכם על-ידי ארנון-פז, תהא הלשכה רשאית לקצר את תקופת ההסכם בהודעה בכתב 60 ימים מראש, אם ההפרה לא תוקנה תוך 10 ימים, כאשר נקבע כי אי-עמידה ביעדים שנקבעו בהסכם תקנה ללשכה זכות לסיום מוקדם של ההסכם. הוראה דומה נקבעה בסעיף 8.6 באשר לכל הפרה אחרת של ההסכם, שאינה יסודית, בשינוי זמן ההודעה מראש ל-90 ימים.

4.

ביום 29.1.2014 הודיעו המשיבות לארנון-פז על ביטול ההסכם על-פי סעיפים 8.2 ו-8.4 שבו, אשר יכנס לתוקפו ביום 1.6.2014. על-פי ההודעה, במהלך שנות ההסכם התריעו המשיבות מספר פעמים על אי-עמידתה של ארנון-פז ביעדים שנקבעו ועל הפרות יסודיות של ההסכם, אשר לא תוקנו גם בחלוף זמן רב. במשך החודשים שלאחר מתן הודעת הביטול, עד תחילת חודש אפריל 2014, התנהלו מגעים בנדון בין הצדדים, אולם אלה לא נשאו פרי והמשיבות עמדו על הודעת הביטול.

5.

ביום 7.5.2014 הגישה ארנון-פז תביעה להורות " כי הודעת הביטול... בטלה, ולפיכך מחויבות המשיבות בביצוע ההסכם עם המבקשת ". לטענתה, היא עמדה בכל היעדים שנקבעו ולא הפרה הפרה יסודית את ההסכם, וממילא לא ניתנה לה ארכה לתיקון הפרה כלשהי אם נעשתה, לפי הקבוע בהסכם. בד בבד עם הגשת התובענה הגישה ארנון-פז בקשה למתן צווים זמניים לפיהם הודעת הביטול לא תיכנס לתוקפה עד למתן פסק הדין בתובענה, וכי עד אז יהיו המשיבות מנועות מלהתקשר עם צד שלישי לניהול מועדון צרכנות דומה.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי אין די בזהות הסעד שהתבקש בתובענה ובבקשה לסעד הזמני כדי למנוע כשלעצמו את הדיון בבקשה, וכי מדובר אך באחת הנסיבות שעל בית המשפט להביא בחשבון במתן צו זמני. כך נקבע גם לעניין השיהוי המסוים שבהגשת הבקשה לסעדים זמניים, כשלושה חודשים לאחר הודעת הביטול, וסמוך לתום תקופת ההסכם המקורית ולתחילת התקופה הנוספת שביום 1.6.2014, במיוחד לאור העובדה שמרביתה של תקופה זו נוצלה למשא ומתן שנועד לפתור את המשבר.

7.

עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מהטעם ש" קלושים הסיכויים שבית המשפט ייעתר לסעד העיקרי המבוקש בתובענה, להורות למעשה על המשך ההתקשרות, מחמת הכלל, שאין לכפות על צדדים שיחסיהם עלו על שרטון להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי, בניגוד לרצונם, וכי התרופה ההולמת למקרים אלו איננה צו (מניעה או עשה) זמני, כי אם מתן פיצוי כספי " (פסקה 11 להחלטה). צויין כי הלכה זו השתרשה ביחס לכל הסכם עסקי שחייב במידה של אמון או שיתוף פעולה ממושך בין הצדדים, ונכונה גם בענייננו שכן " מדובר בהתקשרות, המבוססת בעיקרה על רצונם של חברי לשכת עוה"ד וחברי לשכת רוה"ח בקבלת ההצעות המוצעות במסגרת המועדון, לרווחתם, ונדרשת מידה לא מעטה של אמון ושיתוף פעולה בין הצדדים לשם הצלחת ההתקשרות " (שם). עוד צויין כי מהותו האמיתית של הסעד המבוקש היא צו עשה זמני שיורה, הלכה למעשה, על המשך ההתקשרות בין הצדדים עד למתן פסק דין בתובענה, וכי צו כזה אינו ניתן בנקל.

8.

בית המשפט המחוזי קבע כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות; הסעד המבוקש יחייב את המשיבות להמשיך בהתקשרות האמורה נגד רצונן, כשמנגד נִזקה של ארנון-פז באי-מתן הסעד המבוקש יכול לבוא על תיקונו בקבלת פיצוי כספי, אם תזכה בתביעתה. לדבר ניתן משנה תוקף כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת ל"תקופה הנוספת" הראשונה בלבד, שמִשכה שנתיים (סעיף 8.3 להסכם ששולל את אפשרות המשיבות לסיים את ההסכם בנוגע להארכה הראשונה בלבד), כאשר פסק הדין בתובענה עשוי להינתן רק לאחר חלוף חלק גדול מתקופת השנתיים הזו. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא מודע לכך שאי-מתן הסעדים הזמניים שהתבקשו עשוי לייתר את התובענה בחלקה, אך סבר כי אין בכך בלבד כדי לחייב את נתינתם. על יסוד האמור, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן סעדים זמניים. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

עיקרי טענות המבקשת

9.

לטענת ארנון-פז, שגה בית המשפט המחוזי כשהרחיב בהחלטתו את ההלכה על-פיה ככלל לא יעתר בית המשפט לסעד האכיפה מקום בו יחסי הצדדים להסכם עלו על שרטון – הלכה הנוגעת לסוגי הסכמים המבוססים על קשר אישי ויחסי אמון, כהסכמי הפצה וזכיינות – על כלל ההסכמים העסקיים באשר הם. בכך, חותרת ההחלטה תחת מושכלות יסוד במשפט הישראלי המכירות בסעד האכיפה כסעד הראשוני והעיקרי בדיני החוזים, ומחייבת הלכה למעשה צדדים שנפגעו מהפרת הסכם להסתפק בסעד כספי בלבד. לשיטת ארנון-פז, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי נדרשים אמון ושיתוף פעולה בין הצדדים לצורך הצלחת ההתקשרות נשוא הבקשה. לטענתה, לא היה מקום לקבוע ממצאים עובדתיים בעניין זה בשלב המקדמי של בקשה למתן סעד זמני, מבלי שהוצגו ראיות, נשמעו עדים והוצגו טיעוני הצדדים בעניין. ארנון-פז הוסיפה וטענה כי ישומו של ההסכם אינו דורש אמון ושיתוף פעולה מיוחד עם המשיבות; מדובר בהסכם מסחרי פשוט לפיו המשיבות אינן נדרשות לכל פעולה מצדן, והשירותים אינם מסופקים למשיבות עצמן אלא לחברי הלשכות. לראיה, גם לאחר מועד הביטול הנטען ביום 1.6.2014, המשיכה וממשיכה ארנון-פז להפעיל את המועדון, כאשר ההבדל היחיד הוא הפסקת דיוור ההטבות המוצעות לחברי הלשכות באמצעות המשיבות, פעולה שולית שאין מניעה שארנון-פז תבצע בעצמה. לדברי ארנון-פז, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה הסעד המבוקש הוא במהותו סעד לצו עשה, שכן צו המניעה התבקש לפני תום תקופת ההתקשרות הנטענת אף לשיטת המבקשות, והוא בא לשמר את המצב הקיים לפיו תקופת ההסכם היא למשך 7 שנים (כולל תקופת ההארכה הראשונה בת השנתיים), כאשר גם כעת ארנון-פז ממשיכה כאמור להפעיל את המועדון.

10.

לשיטת ארנון-פז, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן הסעד המבוקש בא לשמר את המצב הקיים מזה חמש שנים לתקופה קצרה נוספת עד לבירור התובענה, ואינו בא לכפות על המשיבות להתקשר ביחסים חוזיים חדשים. לעומת זאת, אי-הענקת הסעד תוביל למצב בו הסעד העיקרי המתבקש על ידה, סעד האכיפה, עלול להתייתר נוכח קיומו של מעשה עשוי במידה והמשיבות יתקשרו עם צד שלישי להקמת מועדון דומה, מה שיגרום לארנון-פז נזקי מוניטין בלתי הפיכים מלבד הנזק הכספי. כמו כן הדבר יחשוף אותה לתביעות של צדדים שלישיים עִמם כרתה הסכמים לתקופת ההארכה הראשונה. עוד טוענת ארנון-פז כי לכל הפחות על בית המשפט המחוזי היה לתת את צו המניעה המבוקש נגד לשכת עורכי הדין, אשר נמנעה מלהגיש כל תגובה מטעמה, למעט הודעת הצטרפות לתגובת לשכת רואי החשבון שלא כללה גרסה עובדתית נפרדת, בין היתר באשר לנזק שיגרם לה עצמה ביחס למאזן הנוחות.

דיון והכרעה

11.

הלכה פסוקה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במצבים חריגים בלבד (רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ , פסקה 8 (12.5.2013); רע"א 5711/12

נ.מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ , פסקה 10 (25.2.2013);

רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה (2) 307, 310 (2000)). אינני סבור כי העניין דנן בא בגדר אותם מצבים חריגים.

12.

מעבר לכך, גם לגופם של דברים לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ככלל, בית המשפט לא יכפה על צדדים להסכם שיחסיהם עלו על שרטון להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם, בניגוד לרצונו של מי מהם. הסעד המתאים בדרך כלל למצבים מעין אלה איננו צו מניעה או צו עשה המחייב המשך קיומו של ההסכם, כי אם סעד של פיצוי כספי ( רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון , פ"ד מה(4) 225, 229 (1991) ; רע"א 5843/05

איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ , פיסקה 6 (13.12.2005) (להלן: פרשת איגוד ערים ); רע"א 2479/06

ארגון סוכני דואר נ' חברת דואר ישראל בע"מ , פיסקה 11 (9.7.2007) (להלן: פרשת ארגון

סוכני הדואר ); רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך איזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ , פיסקה 7 (16.1.2012) (להלן: פרשת חיים לוי )). דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר דנים בסעד זמני שכמוהו במידה רבה כסעד העיקרי, כבענייננו ( רע"א 5284/95

ג'יג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ (24.10.1995)).

13.

סוגי ההסכמים שלגביהם הוכרה ההלכה הנ"ל, כהסכמי זיכיון והפצה, אינם בגדר רשימה סגורה. כל הסכם אשר יובא לפני בית המשפט יבחן לגופו, תוך מתן משקל לאופיו של ההסכם לטיבו ולנושאו; ככל שההסכם מצריך יחסי אמון ושיתוף פעולה רב יותר בין הצדדים, כך תגבר הנטייה שלא לחייב צד להמשיך בעל כורחו בהסכם (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים , פיסקה 10 (10.3.2009) (להלן: פרשת קופת חולים מאוחדת ); רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ , פיסקה 31 (20.1.2013) (להלן: פרשת רשת נגה )). כך, למשל, בפרשת למיט אחזקות על אף שנדון חוזה הפצה ושיווק של טובין נקבע כי אין במידת יחסי האמון בין הצדדים באותה פרשה בכדי לשלול מדעיקרא כל אפשרות לאכיפתו ( רע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' מנשה ח.אלישר בע"מ , פסקה 5 (22.2.2005)). לעומת זאת, ההלכה הנ"ל הוחלה גם על הסכמים מסוגים אחרים מלבד הסכמי זיכיון והפצה (ראו למשל רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי (6.4.1998), שם נדון רישיון משנה לגידול ורדים; פרשת איגוד ערים , שם נדונה הצעה משותפת במכרז להקמה ולתפעול של אתר להטמנת פסולת;

פרשת ארגון

סוכני הדואר , שם נדון הסכם לפיו המבקשים ישמשו כסוכנים של רשות הדואר ויבצעו עבורה עבודות;

פרשת קופת חולים מאוחדת , שם נדון הסכם להפעלת חדרי ניתוח בבית חולים על-ידי המשיבים).

14.

אינני מוצא מקום לסטות מקביעת בית המשפט המחוזי, במסגרת התייחסותו לשאלת סיכויי התביעה בהליך העיקרי, בהחלת ההלכה האמורה גם בענייננו. לכאורה אכן נראה כי ההסכם נשוא הבקשה דורש אמון ושיתוף פעולה שוטף בין הצדדים לשם הצלחת ההתקשרות, גם אם לא באופן יום-יומי. מבחינת ההסכם עולה כי הוא מסדיר את יחסי הצדדים לתקופה ממושכת, שבה " [ ארנון-פז] תשתף פעולה עם הלשכה ככל שהדבר יידרש על פי הוראות הסכם זה ו/או לצורך הצלחת המועדון" (סעיף 2.2.3 להסכם). בין היתר נקבע בהסכם כי ארנון-פז תשלם למשיבות באופן שוטף חלק מרווחי המועדון (סעיף 5); תפעיל את המועדון " בתיאום עם הלשכה ובכפוף לפיקוח, ביקורת ובקרה של הלשכה " (סעיפים 3.2-3.3 ו-3.1.3.2) ותבוא בקשר שוטף עם ועדות ביקורת שימונו על-ידי המשיבות לעניין זה; ההטבות המוצעות על-ידי המועדון ידוורו לחברי הלשכות באמצעות המשיבות (סעיף 4.1.2). גם בבקשתה של ארנון-פז נטען כי במקרים בהם נתגלעו מחלוקות באשר לאופן פעילותו של המועדון, העניינים הוסדרו " כחלק משיתוף הפעולה בין הצדדים " (סעיף 29 לבקשה), והדברים מדברים בעד עצמם. ניתן לומר אם כן, כי אכיפת היחסים החוזיים בין הצדדים תצריך כנראה מידה גבוהה ביותר של פיקוח על-ידי בית המשפט. במצב דברים זה, אכן נוטה הכף שלא ליתן סעד זמני, שמשמעותו היא למעשה אכיפת החוזה (השוו לפרשת קופת חולים מאוחדת , פיסקה 10). אעיר כי אין די בכך שארנון-פז ממשיכה להפעיל את המועדון כעת בכדי לשנות לעניין זה, שכן פעילות זו אינה נעשית בהתאם להסכם נשוא הבקשה, שבוטל זה מכבר. אציין כי הערכתם של סיכויי התביעה בעקבות הדיון בבקשה לסעד זמני, בכל הנוגע למידת האמון ושיתוף הפעולה בין הצדדים היא כמובן לכאורית בלבד, בהתאם לשלב מקדמי זה ולחומר העומד לפני בית המשפט במועד הדיון. עם זאת, ברי כי " הערכה זו יכולה להתבדות, לאחר שמלוא חומר הראיות יוצג לבית המשפט במסגרת ההליך העיקרי ", ככל שהדבר אכן ידרש (שם, פיסקה 9).

15.

על יסוד האמור, בצדק נקבע כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. חיובן להמשיך ולהתקשר עם ארנון-פז, יתכן שלמשך חלק גדול מתקופת ההתקשרות המקורית, פוגע בחופש ההתקשרות של המשיבות ומאלצן להמשיך, בעל כורחן, במערכת יחסים שאינן חפצות בה עם צד שאין להן אמון בו. מנגד, אם בסופו של דבר תתקבל עמדתה של ארנון-פז באשר להפרת ההסכם הרי שנזקיה, גדולים ככל שיהיו, ניתנים יהיו לבוא על תיקונם באמצעות פיצוי כספי (רע"א 3031/97 ארז שיווק והפצת סיגריות (1992) בע"מ נ' ש. שמיע בע"מ , פיסקה 6 (4.6.1997)). יצוין כי בהתנגדותן לסעד הזמני שנתבקש, נוטלות על עצמן המשיבות את הסיכון כי אם תתקבלנה טענותיה של ארנון-פז, יתכן כי יהא עליהן לפצותה בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לה (פרשת חיים לוי , פיסקה 7).

16.

הצו המבוקש הוא במהותו צו עשה זמני, שיש בו כדי לשנות את המצב הקיים ולהורות, הלכה למעשה, על חיוב המשיבות להתקשר בהסכם שהן אינן מעוניינות בו, הסכם אשר בוטל ביום 1.6.2014. הבקשה לצו זמני הוגשה סמוך לתום תקופת ההסכם המקורית, נסיבה שיש להביאה בחשבון במכלול השיקולים למתן הסעד; ואולם, מבלי לטעת מסמרות לעניין הסיבות שהביאו למועד הגשתה, הדבר לא איפשר דיון והכרעה בבית המשפט המחוזי בטרם תחילת התקופה הנוספת. הלכה היא כי בית המשפט ינקוט במשנה זהירות בטרם יצווה על צו עשה זמני, אשר חופף בעיקרו את הסעד העיקרי שהתבקש בתובענה. סעד מעין זה ינתן במצבים חריגים בלבד, רק כאשר נוכח בית המשפט לדעת כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (פרשת רשת נגה , פיסקה 32; רע"א 8235/08 אנג'ל נ' שלמה א. אנג'ל בע"מ , פיסקה 7 (16.4.2009)). אינני סבור כי העניין דנן הוא חריג המצדיק סטייה מהלכה זו, ודאי כאשר מצטרפות גם יתר הנסיבות שפורטו לעיל באשר לאופיו של הסעד שהתבקש.

17.

אינני מוצא ממש בטענת ארנון-פז באשר להעדר גירסה עובדתית מצד לשכת עורכי הדין. לשכת עורכי הדין הודיעה על הצטרפותה לטענותיה של לשכת רואי החשבון, ונסמכה בכך על הגירסה העובדתית של לשכת רואי החשבון בנוגע לאותו הסכם ולאותה הודעת ביטול. כמו כן הוגשו סיכומים משותפים מטעם המשיבות, הכוללים התייחסות כוללת לטענותיהן. מכל מקום, ארנון-פז לא הראתה במה הגרסה העובדתית שונה בין המשיבות וטענתה לעניין זה הועלתה בעלמא וללא ביסוס.

18.

אשר על כן, ומבלי לנקוט עמדה לגופו של עניין במחלוקת שבין הצדדים בדבר זכויותיהם, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור. ממילא, נמחקת הבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.