רע"א 8235/08גד אנג'ל נ. שלמה א.אנג'ל בע"מ

בקשה זו הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 וענינה בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 3133/08 (ת"א 2257/08) (כב' השופט י' שפירא) בה נדחתה בקשת המבקש להורות למשיבים להמשיך את כהונתו כדירקטור במשיבה 1, ולא להדיחו מתפקיד זה.

1.

המשיבה 1 (להלן: החברה ) היא חברה ציבורית שעיקר מניותיה מוחזקות בידי בני משפחת אנג'ל ובהם: המבקש (כ-23% מהון המניות), המשיב 2 (כ-22%), המשיב 3 (כ-10%), המשיבה 4 (כ-5.5%). כן מחזיקים במניות החברה בני משפחה נוספים שאינם בעלי דין בהליכים דנן. המשיבים כולם מכהנים כדירקטורים בחברה (המשיבים 5 ו-7 – כדירקטורים

חיצוניים) והמבקש אף הוא כיהן בה כדירקטור במשך כעשרים שנים (משנת 1987 ועד לשנת 2007). המשך כהונתו כדירקטור עומד, כאמור, בלב הסכסוך שבכאן.

המבקש והמשיבים 2 ו-3 הם בני דודים וניהלו את החברה כמנכ"לים משותפים עד לשנת 2005. באותו שלב התגלע ביניהם סכסוך עסקי והמבקש (וכמוהו גם המשיב 3) עבר לשמש כסמנכ"ל החברה. המבקש טוען כי בשנת 2007 סייע לשתי נשים שהתלוננו על הטרדות מיניות מצד עובד החברה וכי על רקע זה החלו המשיבים להתנכל לו. המשיבים כולם (קבוצת המשיבים 2 עד 4 וקבוצת המשיבים 1 ו-5 עד 8) מכחישים את הטענה וטוענים כי המבקש ביקש לעשות שימוש באותן התלונות כקרדום לחפור בו במאבק שהוא מנהל נגד חלק מן המשיבים האחרים וכי עשה זאת באופן בלתי ראוי ופוגע בחברה. על רקע זה, כך לטענת המשיבים, החליט דירקטוריון החברה ביום 30.8.2007, לאחר שימוע שנערך לו, לפטר את המבקש מתפקידו כסמנכ"ל החברה. המבקש פנה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה לצו מניעה נגד פיטוריו במסגרתה ניתן לו צו ארעי כמבוקש וההליכים המשפטיים בעניין מעמדו כעובד החברה עודם מתנהלים בבית הדין לעבודה. בנוסף לכך, דנה האסיפה הכללית השנתית של החברה ביום 25.9.2007 במינוי דירקטורים לחברה וביניהם המבקש. בהתאם לתקנון החברה, די ברוב רגיל מקרב הנוכחים כדי לאשר מינוי דירקטור

והאסיפה החליטה, בקולותיהם של המשיבים 2 עד 4 שהוו רוב של בעלי המניות הנוכחים באסיפה, שלא לשוב ולמנות את המבקש לדירקטור. חרף האמור ועל רקע הסכסוך המשפטי שכבר התקיים בין המבקש לבין החברה והמגעים שהיו בין הצדדים לסיום המחלוקת בדרכי שלום, החליט דירקטוריון החברה מכוח הסמכות הנתונה לו בתקנון החברה להאריך באופן זמני את כהונתו של המבקש בדירקטוריון. מאז שב הדירקטוריון והאריך מספר פעמים את כהונתו הזמנית של המבקש כדירקטור, אך ביום 30.4.2008 נתקבלה בענין זה החלטת דירקטוריון ולפיה כהונת המבקש כדירקטור מוארכת עד ליום 30.6.2008 שאז תפקע מאליה . מגעים שקיים המבקש עם המשיבים 2 עד 4 בניסיון להגיע להבנה לא צלחו וביום 23.6.2008 עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לסעדים זמניים לפיהם יחויבו המשיבים להותירו בתפקידו כדירקטור. לאחר קבלת תגובות המשיבים, קיים בית משפט קמא דיון ממצה בבקשה במהלכו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים על תצהיריהם וביום 24.7.2008 החליט בית המשפט, כאמור, לדחות את הבקשה.

2.

בית המשפט דחה את טענת המבקש כי המשיבים מתנכלים לו בשל הסיוע לעובדות שהוטרדו מינית. עוד קבע בית המשפט בהחלטתו כי עמדה למבקש האפשרות לנסות ולשכנע את בעלי המניות לבחור בו לדירקטור; כי כל אחד מבעלי המניות שהתנגד למינוי המבקש לדירקטור עשה זאת משיקוליו ומטעמיו; וכי אי-בחירתו היתה ב"תום לב גמור, תוך שיקול דעת ענייני ונכון של האסיפה הכללית". בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקש התנהג בצורה שקוממה לא רק את הדירקטורים מבני משפחתו (המשיבים 2 עד 4) אלא גם את הדירקטורים מקרב הציבור, אשר אין חולק כי אינם בעלי אינטרסים אישיים בחברה: המבקש הקליט שיחות, התבטא בכתב באופן פוגע (במיוחד כלפי המשיב 7), והודה בעדותו כי הוא משתלח באחרים. כן הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע בהקשר זה כי המבקש הסתפק בבקשתו לסעדים זמניים בטענה כי המשיבים נוקמים בו על רקע חשיפת פרשיות ההטרדה המינית הנטענת ולא גילה כי ברקע סירובם של הדירקטורים (לרבות אלו החיצוניים) שלא להאריך את מינויו עמדו התבטאויות שלו דוגמת הודעתו שכוונה כלפי כלל חברי הדירקטוריון ולפיה "כו-לה חבורה של אנשים חלקם מושחתים מן היסוד וחלקם חסרי חוט שדרה", ובית המשפט מצא בכך חוסר ניקיון כפיים מצד המבקש. בית המשפט קבע עוד כי איננו יכול לבחון במסגרת ההליך הזמני את נכונות טענותיו של המבקש בדבר הסיוע למתלוננות, אך סבר כי אין בכך כדי להשפיע על ההכרעה בבקשה. לבסוף קבע בית המשפט כי המבקש איננו יכול להיבנות מטענת הקיפוח; כי אין לו זכות קנויה או ציפייה לגיטימית להתמנות כדירקטור; וכי בחברה ציבורית מנוע בעל מניות מלטעון כי קיים נוהג המחייב מינוי של כל המחזיק אחוז מסוים מהון המניות לדירקטור חרף הוראה נוגדת בתקנון. עוד קבע בית המשפט כי החוקים המגינים על עובד והמונעים את פיטוריו בשל סיוע לקורבן הטרדה מינית (חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1997) אינם מקנים הגנה דומה לדירקטור להמשיך בכהונתו, ומשכך אין בהם כדי להועיל למבקש אף לא על דרך ההיקש. בית המשפט הוסיף וקבע עוד כי למעשה הצו המבוקש הוא צו עשה – למינויו מחדש של המבקש כדירקטור, ולא למניעת "הדחתו" – ומשכך המדובר בסעד חריג שלא זה המקום לתיתו.

על יסוד האמור ומשיקולים של סיכויי התביעה, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר מצא בית המשפט כי אין מקום להעניק למבקש את הסעדים הזמניים שנתבקשו.

3.

בבקשת רשות הערעור שבפני, משיג המבקש על ההחלטה האמורה ומפרט באריכות יתרה את טעמיו לכך שהוא זכאי להמשיך ולכהן כדירקטור בחברה. המשיבים מנגד, בתשובות מפורטות שהגישו מצידם, תומכים את יתדותיהם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי דין הבקשה להידחות.

למען שלמות התמונה יש לציין כי לאחר הגשת הבקשה אירעו שלוש התפתחויות אשר הצדדים התייחסו אליהן בטיעוניהם: ראשית , האסיפה הכללית של החברה שהתכנסה ביום 18.12.2008 שבה והחליטה שלא לבחור במבקש לדירקטור. כן נדחתה באותה אסיפה הצעה שיזם המבקש, ולפיה יתוקן התקנון באופן המקנה לכל בעל מניות או צבר בעלי מניות המחזיק בכ-8% מהון המניות של החברה את הזכות למנות דירקטור אחד לדירקטוריון. שנית , בית הדין האזורי לעבודה הפך את הצו הארעי האוסר על פיטורי המבקש מתפקידו כסמנכ"ל, לצו זמני. שלישית , בקשה של המבקש לפסול את כב' השופט שפירא (שנתן את ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי) נדחתה בפסק דינה של כב' הנשיאה ביניש (ע"א 1427/09, מיום 22.3.2009), ובשולי פסק הדין נקבע כי נימוקיו של בית הדין האיזורי לעבודה בנותנו את הצו הזמני הינם "נימוקים עניינים אשר ביסוד סמכותו של בית הדין לעבודה ואינם רלוונטיים להליך המתנהל בבית המשפט קמא" (בפיסקה 7 לפסק הדין).

4.

דין הבקשה להידחות. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים. הטעם בכך הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים אלה ועל אחת כמה וכמה מקום שהמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפניה וניתנה לה האפשרות להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים (ראו: רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' Microsoft Corporation

(לא פורסמה, 29.1.2003); רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ (לא פורסמה, 2.4.2009)). כך היה במקרה דנן. בית המשפט המחוזי קבע ממצאים עובדתיים לכאוריים והסיק מהם את המסקנות המשפטיות המתאימות, ככל שהדבר נדרש לצורך ההכרעה בסוגיית הסעדים הזמניים, וזאת על יסוד תצהירי בעלי הדין וחקירותיהם בפניו וכן על יסוד הראיות האחרות שהוצגו לו. בחנתי את טיעוני המבקש ולא מצאתי בהם טעם מבורר המצדיק מתן רשות ערעור וסטיה מכלל אי-ההתערבות הנקוט בידנו כערכאת ערעור בענינים כגון דא.

5.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות בענין זה, אוסיף כי ספק בעיני אם ניתן לעגן בעילת קיפוח של בעלי המניות שבסעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, טענות מסוג אלה שמעלה המבקש, לפיהן מוקנית לו כבעל מניות זכות למינוי דירקטור בחברה ציבורית ולפיהן על החברה והאורגנים המוסמכים שלה לאפשר לו להמשיך ולכהן כדירקטור (למהותה של עילת הקיפוח ראו: ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ , פ"ד נ(1), 238 (1996); ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר (לא פורסם, 14.12.2006)). זאת ועוד, על פי סעיף 94 לתקנון החברה דירקטורים שאינם חיצוניים נבחרים בהחלטה רגילה של האסיפה הכללית השנתית. הוראה זו תואמת את ברירת המחדל לבחירת דירקטורים הקבועה בחוק החברות (סעיפים 59, 85 ו-222) וטענת המבקש כי מדובר בחברה ציבורית שהיא בעלת "קוד משפחתי" ונוהג לפיו זכאי כל בעל מניות משמעותי לכהן בדירקטוריון החברה "כחלק מזכותו הקניינית בחברה" (סעיף 27 לבקשתו לסעדים זמניים) היא על פניה טענה מוקשית. כך גם טענתו הנוספת של המבקש לפיה נוהג זה גובר למעשה על הוראות התקנון של החברה, הגם שהיא חברה ציבורית (ראו והשוו: ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדיש תוכנה בע"מ , פ"ד נב(5) 673, 690-687 (1998)).

6.

מאזן הנוחות אף הוא איננו נוטה במקרה זה לטובת המבקש. הנזק שייגרם למבקש אם לא ימונה מוגבל לאי-יכולתו להיות מעורב לעת עתה בהתוויית מדיניות החברה ובפיקוח על הנהלתה, בעוד שזכויותיו כבעל מניות בחברה שמורות לו. מנגד, ועל פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי:

כפיית כהונת המבקש על החברה תיצור מצב בלתי נסבל של דירקטוריון שמירב חבריו אינם בוטחים במבקש וחוששים להתבטא באופן חופשי לידו. משמע, ייגרם לחברה נזק כבד אם לא יכירו בזכותה ובזכות בעלי מניותיה – לקבוע מי יכהן מטעם בעלי המניות בדירקטוריון (סעיף 21 להחלטה).

7.

טעם חשוב נוסף לדחיית הבקשה אותו הזכיר בצדק בית משפט קמא, נעוץ בכך שהצו המבוקש על ידי המבקש הוא בפועל צו עשה זמני. כזכור, החליטה האסיפה הכללית של החברה עוד ביום 25.9.2007, שלא לשוב ולמנות את המבקש לדירקטור, ומאז ועד ההחלטה מיום 30.4.2008 החליט הדירקטוריון מפעם לפעם להאריך את כהונת המבקש כדירקטור באופן זמני עד שבהחלטה מיום 30.4.2008 הוחלט שלא להאריך עוד את הכהונה, אשר תפקע מאליה ביום 30.6.2008. המבקש עותר אפוא לצו עשה זמני אשר יחייב את האורגנים המוסמכים של החברה לשוב ולמנותו כדירקטור, חרף ההחלטות האמורות (בינתיים אף שבה האסיפה הכללית והחליטה ביום 18.12.2008 שלא לבחור במבקש כדירקטור) וצו כזה אינו ניתן בנקל (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009) 543) , ובפרט אם נראה כי הוא מתלכד עם הסעד העיקרי המבוקש בתובענה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין של המשיבים 2 עד 4 בסך של 7,500 ש"ח, ובשכר טרחת עורך דין של המשיבים 1 ו-5 עד 8, באותו הסכום.

לעניין מגבלות הפרסום שיוטלו על ההחלטה, סברתי כי יהא זה נכון ללכת בעניין זה בדרכו של בית הדין הארצי לעבודה (כהחלטתו בע"ע 212/08 מיום 22.9.2008), ולמנוע את פרסום פרטי העובדות אשר התלוננו על הטרדה מינית או מעשים אחרים בעלי אופי מיני בחברה; פרטיו של עובד החברה כלפיו הופנו הטענות בענין ההטרדה המינית; ופרטי ההליך בתיק ע"ב 1648/07 שהגישה אחת המתלוננות כנגד אותו עובד.