רע"א 5289/14 אלון ארבוב נ. ארז דליות

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ח' פלינר ) בת"א 4199-04-14 מיום 3.7.2014, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים, אלון ארבוב וחברת ארבוב גרופ בע"מ שבבעלותו (להלן, בהתאמה: המבקשים 1 ו- 2 ) להורות על דחייתה על הסף של בקשת המשיבים, ארז דליות וחברת D.D. Manufacturing NV

המאוגדת בבלגיה ומצויה בבעלות דליות (להלן, בהתאמה: המשיבים 1 ו- 2 ) לביטול עיקולים זמניים שניתנו נגדם.

1.

במסגרת הליך בוררות לפני הבורר עו"ד תמיר ליפשיץ מתבררת תביעתם של המבקשים כנגד המשיבים, אשר עניינה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ביחס לקיומו של הסכם לשיתוף פעולה במיזם בינלאומי בתחום היהלומים אותו הקימו הצדדים במשותף בשנת 2010 (להלן: ההסכם ). בתמצית, יצויין, כי המיזם הוקם מתוך כוונה לכרות הסכמים לרכישת יהלומים בהיקף כספי של מאות מיליוני דולרים עם קונצרן היהלומים דה בירס. לאחר הקמת המיזם חתמו הצדדים על הסכמים עם קונצרן דה בירס ובהתאם להם פעלו במשותף באפריקה ובלונדון בשנים 2012-2010. במהלך שנת 2013 החל המבקש 1 לחשוד כי המשיב 1 מבצע מעשי תרמית שונים כלפיו. לאחר בירור מצידו הגיע המבקש 1 לכלל מסקנה כי המשיב 1 מסתיר ממנו מידע ביחס לעסקאות שביצע במסגרת פעילותם המשותפת בלונדון, מוסר לו דיווחים שקריים המשמשים כסות להעלמת רווחים מרווחי החברה המשותפת של השניים, ונמנע מלשלם למבקש 1 סכומים אשר הובטחו לו במסגרת ההסכם ביניהם. על רקע זה החל ביום 1.10.2013 הליך הבוררות בין הצדדים, המתנהל כיום בישראל, במסגרתו תובעים המבקשים מן המשיבים סך של בין 14,615,000 לבין 27,403,000 דולר ארה"ב בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל הפרת ההסכם ומעשי מרמה וזיוף בהם נקט המשיב 1 במסגרת

פעילותם בלונדון. יצויין כי לאחר תחילת הליך הבוררות פתחו המשיבים בהליכים משפטיים כנגד המבקשים במדינות זרות, אך אלו אינם רלבנטיים לענייננו.

2.

ביום 2.4.2014 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה להטלת עיקולים בהיקף של בין 14,615,000 לבין 27,403,000 דולר ארה"ב כנגד המשיבים וכן לקבלת סעדים זמניים נוספים (להלן: בקשת העיקול ). בקשה זו נתמכה בתצהיריהם של שניים – מר גושן ומר בן אהרון (להלן: המצהירים ). ביום 7.4.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, במעמד צד אחד וללא דיון, ונתן צו עיקול זמני המורה על הטלת עיקולים בגובה סכום המינימום הנתבע, בסך של 50,801,740 ש"ח. ביום 15.5.2014 הגישו המשיבים בקשה לביטול צו העיקול הזמני, ולחלופין להגבלתו ( בקשת הביטול ). במסגרת הבקשה העלו המשיבים טענות שונות כנגד בקשת העיקול, וכן הציגו את גרסתם העובדתית לאירועים הרלבנטיים (אשר לטענתם אינה במחלוקת), אף שהבקשה לא נתמכה בתצהיר. ביום 18.6.2014 הגישו המבקשים בקשה לדחייה על הסף של בקשת הביטול, בה הצביעו על פגמים שנפלו בבקשה ובהתנהלות המשיבים, אשר עיקרם בשניים: ראשית , בכך שבקשת הביטול לא נתמכה בתצהיר, בפרט בשים לב כי המשיבים שטחו בה גרסה עובדתית מטעמם לאירועים, באופן המקנה להם, לטענת המבקשים, יתרון דיוני לא צודק הנובע מכך שרק המצהירים מטעמם ייחקרו במסגרת הדיון בבקשת העיקול; שנית , בכך שהמצהירים מטעם המבקשים היו לכאורה חשופים לאיומים מצד המשיבים.

3.

ביום 3.7.2014 קיים בית המשפט המחוזי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה לדחייה על הסף, וכן בבקשה לדחיית מועד דיון שהגישו המבקשים יום קודם לכן, בשל היעדרם של המצהירים מישראל. במהלך הדיון, דחה תחילה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לדחיית מועד הדיון, לאחר שהדגיש כי המבקשים הציבו לפניו עובדה מוגמרת, כי לא ניתן לקיים את חקירת המצהירים התומכים בבקשת העיקול , וזאת אף שמועד הדיון נקבע זמן רב מראש ומבלי שהיה בידם לספק הסבר המניח את הדעת להיעדרות המצהירים מטעמם.

בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לדחייה על הסף, לאחר שציין כי אין חובה לתמוך בקשה לביטול עיקולים בתצהיר, וכאשר גם במסגרת בקשה לביטול עיקול מוטל נטל ההוכחה על המבקשים, שכן על פי ההלכה דיון בבקשת ביטול עיקול כמוהו כדיון ראשוני בבקשה להטלת עיקולים, על כל הנובע מכך. עוד הדגיש בית המשפט כי ממילא ככל שטענות עובדתיות שתועלנה על ידי מי מהצדדים לא תוכחנה כנדרש, יקבעו ממצאים עובדתיים בהתאם. כמו כן, מבלי להביע עמדה בטענה לגופה, קבע בית המשפט המחוזי כי טענת המבקשים לאיומים מצד המשיבים כלפי המצהירים, אינה מצדיקה את סילוק בקשת הביטול על הסף ללא בירור. בית המשפט הדגיש כי לנוכח העובדה שהעיקולים ניתנו במעמד צד אחד, ובהתחשב בפגיעה בזכויות הקניין של צד עליו מוטל עיקול במעמד צד אחד מבלי שניתנה לו זכות תגובה, יש ליתן למשיבים את יומם בבית המשפט, כאשר קיומם של האיומים ומשמעותם יוכלו להתברר במסגרת עדות המצהירים וחקירתם.

אחר כל זאת עמד בית המשפט המחוזי על כך שאי התייצבותם הבלתי מוצדקת של המצהירים לדיון שומט כעיקרון את הקרקע תחת תצהיריהם ולפיכך תחת בקשת העיקול עצמה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לנוכח מורכבות התיק והיקפו, כמו גם עצם העובדה שניתנו עיקולי ם במעמד צד אחד וכן לאור שיקולים נוספים, יש מקום לקיים דיון לגופם של דברים שבו ילובנו טענות הצדדים. בהתאם נקבע כי דיון כאמור יתקיים במועד שייקבע בהתאם לאילוצי הצדדים והוראות בית המשפט.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בה הלכה למעשה חוזרים המבקשים על טענותיהם במסגרת הבקשה לדחייה על הסף. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בעת שלא דחה על הסף את בקשת הביטול מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר ומכיוון שבמצב דברים זה קיום דיון ענייני בבקשה יעניק יתרון דיוני בלתי ראוי למשיבים, שכן יעלה בידיהם להציג גרסה עובדתית לא מבוססת, ללא אפשרות לחקירה נגדית מצד המבקשים. על רקע זה, נטען כי הותרת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה תוביל לפגיעה בלתי הפיכה בזכויות המבקשים וכן לניהול ההליך באופן שגוי, ועל כן על בית משפט זה להורות על ביטול ההחלטה ועל דחייתה על הסף של בקשת הביטול.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים .

6.

הלכה היא שהחלטות בסוגיות דיוניות , לרבות החלטות בעניין דחיית בקשות לדחייה על הסף, נתונות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם התקבלה החלטה העומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום לעיוות דין לאחד הצדדים [ראו למשל: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד (2) 206, 211-210 (1990); רע"א 6526/13 מומג'אן דה ג'רוזלם ג'וולרי מנופקצ'רינג קו בע"מ נ' אוריין ש.מ בע"מ , פסקה 5 (5.11.2013)]. כך בפרט כשמדובר בהחלטות דיוניות המורות על המשך בירורו של ההליך לגופו, בשל צורך שראה בית המשפט לקיים בירור עובדתי כולל עובר למתן הכרעתו [ראו למשל: רע"א 8333/08 CORP SONY נ' סימן טוב , פסקה 12

(21.4.2009); רע"א 386/10 עזבון המנוח נקיבלי ז"ל נ' עזבון המנוח פדול ז"ל , פסקה 4 (4.3.2010)]. כמו כן, לערכאה הדיונית מסור, כידוע, שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור

נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה, למעט במקרים נדירים [ראו למשל: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה (2) 307, 310 (2000); ע"א 1706/14 בן אהרון נ' בן דוד , פסקה 14 (20.7.2014) והאסמכתאות הנזכרות שם]. אינני סבור כי הבקשה דנא נמנית על מקרים חריגים אלו.

יתר על כן,

לא מצאתי כי עלה בידי המבקשים להראות כי החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הנמקתה ותוצאתה מקובלות עלי, מנוגדת לדין או גורמת להם עיוות דין כלשהו. באשר לבקשות לביטול עיקולים זמניים; הלכה היא כי "מקום שאין מבקש הביטול סומך על עובדות, והוא תולה את יהבו...אך בחקירתו של המבקש המקורי על תצהירו או בטענות משפטיות – אין צורך בתצהיר" [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ , פ"ד נא(3), 789, 801 (1997). ראו גם: רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ , פ"ד נב(1), 193, 197-196 (1998); רע"א 6123/09 פלדמן וינוגרד ושות' נ' שילוח , פסקה 5 (26.8.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 987-985 (מהדורה אחת עשרה, 2013); דודי שוורץ סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות 439-437 (תשס"ז)]. לפיכך, ברי כי לא נפל כל פגם בבקשת הביטול המצדיק את דחייתה על הסף רק בשל אי תמיכתה בתצהיר, כאשר אין בעצם העובדה שהמשיבים מסרו גרסה עובדתית מטעמם במסגרת הבקשה, כשלעצמה, כדי לשנות מכך. לעניין זה, וכפי שאף צויין בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, די כי בית המשפט המחוזי יעשה את מלאכתו ויכריע בטענות הצדדים על יסוד בירור מעמיק ובהתאם לדיני הראיות כדי ליתן מענה לטענות המבקשים וכדי להסיר כל חשש לעיוות דין כלפיהם. שהרי בנסיבות העניין אין בעצם העלאת טענות על ידי צד כדי להעניק לו יתרון

דיוני על פני הצד שכנגד.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ומשכך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.