רע"א 386/10 עזבון המנוח שלמה נקיבלי ז"ל נ. עזבון המנוח נאיף אסד פדול ז"ל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי) מיום 20.12.2009, בה נדחתה בקשת המבקשים לדחיית התובענה שהגיש המשיב על הסף מחמת התיישנות.

1.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו בכפוף להמצאת האישורים הדרושים יירשמו על שמו שתי חלקות מקרקעין

בפקיעין העתיקה (להלן: החלקות ). בתובענה טען המשיב כי בשנת 1964 מכר שלמה נקיבלי ז"ל (להלן: שלמה ), שהמבקש 1 הוא עזבונו, את החלקות לרוכש שהמשיב בא בנעליו, כי לשם כך חתם שלמה על ייפוי כוח בלתי חוזר, וכי מסיבות שונות לא נרשמו החלקות על שמו של הרוכש או המשיב. המבקשים ביקשו לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות. לטענת המבקשים, ההסכם למכר החלקות נערך בשנת 1964, דהיינו לפני שנחקק חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ומשכך ובהתאם לחוק הקרקעות העותומאני משנת 1858, התביעה התיישנה בחלוף עשר שנים ממועד כריתת ההסכם. עוד טענו המבקשים כי חלפו 31 שנים מאז נעשה הסדר מקרקעין בחלקות וגם לפי מניין זה התביעה התיישנה, וכן הם טענו כי בין כריתת ההסכם בשנת 1964 ועד להסדר המקרקעין בשנת 1977 חלפו יותר מעשר שנים. בתשובה לטענת ההתיישנות טען המשיב כי התובענה מבוססת על ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן בשנת 1964 מכוחו קיבל המשיב את החזקה בחלקות ומאז נהג בהן מנהג בעלים. לכן, יש בידו זכות "מעין קניינית" בדומה לזו שהוכרה על-ידי בית המשפט בע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן , פ"ד נז(5) 49 (2003) (להלן: עניין צימבלר ), ומניין תקופת ההתיישנות נספר רק מן המועד שבו כופר המוכר בהתחייבותו על-פי ההסכם.

2.

בהחלטתו מיום 20.12.2009 דחה בית משפט קמא את הבקשה לדחיית התובענה על הסף, בקובעו כי לכאורה יש בענייננו רלוונטיות לדברים שנפסקו בעניין צימבלר , לפחות במידה המצדיקה את בירור התובענה לגופה ואת דחיית הבקשה לסילוק התובענה על הסף. בית המשפט קבע כי צודקים המבקשים בטענתם לפיה המשיב לא טרח לרשום הערת אזהרה לגבי זכויותיו הנטענות בחלקות ומשכך היו הם יכולים כל אותה עת לעשות עסקאות במקרקעין, אך המבקשים לא עשו כן ואם יעלה בידי המשיב לבסס את תביעתו היא לא תיחסם על-ידי טענות של מי שרכש את הזכויות כיוון שלא קיים רוכש כזה. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענת המשיב לפיה הוא נוהג בחלקות מנהג בעלים הופיעה בכתב התביעה וככזו אין היא טעונה אימות בתצהיר. לבסוף קבע בית המשפט כי מכתבי הטענות עולה ששני הצדדים ערים לכך שיהיה עליהם, הדדית, להוכיח או להפריך, לפי המקרה, את חתימתו של שלמה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, שכן אם תוכח אמיתות החתימה הרי שלכאורה יהיה בכך כדי לבסס תשתית לטענות המשיב המבוססות על הדברים שנאמרו בעניין צימבלר , והצורך בבירור עובדתי זה מצדיק אף הוא את דחיית הבקשה. על כן דחה בית המשפט את הבקשה וחייב את המבקשים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

3.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוענים המבקשים כי מן הראוי היה לאבחן את המקרה דנן מן המקרה שנדון בעניין צימבלר , שכן בענייננו נסתיים הסדר המקרקעין ברישומו של המבקש (המוכר) כבעל החלקות, ורישום זה מהווה כפירה בזכויות המשיב (הקונה). המבקשים מוסיפים וטוענים כי בעניין צימבלר ייפוי הכוח לא היה בידי הקונה אלא נשכח בידי המוכר, מה שאין כן במקרה דנן בו לכאורה מוחזק ייפוי הכוח במשך כל השנים בידי הקונה (המשיב). עוד טוענים המבקשים כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לכך שאשתו של שלמה, גב' שמחה נקיבלי - שהמבקש 2 הוא עיזבונה - הייתה בעלת מחצית הזכויות בחלקות מכוח חזקת השיתוף בין בני-זוג ומכיוון שהיא לא מכרה את זכויותיה ולא חתמה על ייפוי כוח לטובת המשיב, הרי שביחס לזכויותיה חלה התיישנות ולא עומדת לטובת המשיב "נאמנות קונסטרוקטיבית" כקבוע בעניין צימבלר . לבסוף מלינים המבקשים על כך שבית המשפט לא בחן האם יש להחיל את הלכת צימבלר כאשר מדובר בעיזבונותיהם או יורשיהם של הצדדים לעסקה, להבדיל מן הצדדים עצמם.

4.

דין הבקשה להידחות. ההחלטה נשוא הבקשה היא החלטת ביניים לפיה ניתנה למשיב האפשרות להמשיך בבירור התובענה לגופה בשל הצורך שראה בית המשפט לקיים בירור עובדתי כולל בטרם יכריע בסוגיות הצריכות הכרעה, לרבות סוגיית ההתיישנות. בהחלטות מסוג זה אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב (ראו רע"א 3310/08 דריימן נ' עוה"ד יאיר גרין וירון פיינשטיין, המפרקים בשמה של חברת Jerusalem Enterprises Inc.

(בפירוק) , פיסקה 9 (טרם פורסם, 29.1.2009); השוו: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים , פיסקה ג' (לא פורסם, 18.5.2006); רע"א 10406/08 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ , פיסקה 8 (טרם פורסם, 22.3.2009); רע"א 6425/04 בנק הפועלים בע"מ נ' ביק , פיסקה 5 (לא פורסם, 28.9.2005)). למותר לציין כי טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם והם יוכלו להעלותן בשלב הערעור על פסק הדין, ככל שהדבר יידרש וככל שערעור כזה יוגש על-ידי מי מהם (ראו: רע"א 9050/09

לבקוביץ' נ' גג סוכנות לביטוח בע"מ

(לא פורסם, 11.5.2000); רע"א 8333/08 CORP SONY

נ' סימן טוב , פיסקה 12 (טרם פורסם, 21.4.2009)).

מטעמים אלה כולם דין הבקשה להידחות בלא צורך בקבלת תשובה.

אין צו להוצאות.