רע"א 10406/08 א.דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ. חיים ומשה מנגד בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.11.2008 בע"א 4883/07 ( סגן הנשיא כבוד השופט י' גריל וכבוד השופטים ע' גרשון ו ת' שרון נתנאל ) אשר קיבל את ערעורה של המשיבה 1 על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופט י' פרידמן ) מיום 21.8.2007 בבש"א 7860/05 (ת"א 7891/04) אשר בין היתר דחה על הסף את תביעתה של המשיבה 1 כנגד המבקשות מחמת היעדר יריבות.

עובדות והליכים קודמים

1.

המשיבה 1 (להלן – מנגד ) הנה חברה קבלנית פרטית העוסקת בעבודות עפר. המבקשות התקשרו ביניהן בעסקה משותפת לצורך ביצוע משותף כקבלן ראשי של עבודות הבניה בפרויקט "הגרנד קניון" בחיפה (להלן – הפרויקט ), עבור המשיבה 2 ששימשה כיזם הפרויקט. ביום 7.4.1997 התקשרו המבקשות עם מנגד בהסכם לביצוע עבודות חציבה ומילוי עפר כקבלן משנה מטעמן (להלן – ההסכם ). מר חיים מנגד - אחד מבעליה של מנגד - לווה כספים מהמשיב 3 - חברו השוהה בארה"ב (להלן –

מור ) - ותמורת ההלוואה המחה הראשון ביום 13.9.2001 את מלוא זכויותיה של מנגד מכוח ההסכם למור (להלן – ההמחאה ). בשלב מאוחר יותר התגלעו חילוקי דעות בין מנגד לבין המשיבות מאחר שמנגד דרשה כי תשולם לה תוספת כספית מעבר לתמורה החוזית שנקבעה בהסכם, בנימוק שהיא נאלצה לבצע עבודות בהיקף בלתי צפוי בעקבות שינויים מהותיים של תוכניות הפרויקט אשר גרמו לה לגידול בעלויות העבודה והחומרים ולהארכת משך הביצוע. ביום 13.4.2004 הגישה מנגד את כתב תביעתה לבית משפט השלום בחיפה ובמסגרתו דרשה מהמבקשות, ביחד וכל אחת מהן לחוד, סכום של 2,035,350 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן – התביעה ).

2.

לאחר הגשת התביעה על ידי מנגד, הגישו המבקשות לבית משפט השלום בקשה לדחיה על הסף כנגד תביעתה של מנגד, בין היתר בנימוק כי המחאת מלוא זכויותיה של מנגד מכוח ההסכם למור מאיינת כל יריבות בינן לבין מנגד. בית משפט השלום קיבל את הבקשה והורה על דחיית תביעתה של מנגד על הסף מחמת היעדר יריבות. בית המשפט נימק את פסק דינו בכך כי למרות שסעיף 16 להסכם מונע ממנגד להמחות את זכויותיה מכוח החוזה לאחר, מנגד הציגה מצגים מאוחרים לפיהם המחתה את כל זכויותיה מכוח ההסכם למור ואין לאפשר לה להתנער ממצגיה. בין המצגים האמורים נמנו "הודעה על המחאת זכות וחילופי נושים" מיום 16.9.2001 שנשלחה על ידי בא כוחו של מור למבקשות ובה נמסרו פרטיה המדויקים של ההמחאה כמו גם דבר רישומה אצל רשם המשכונות בחיפה ובמשרד רשם החברות בירושלים (נספח ו' לבקשה שלפניי), כמו כן גם מכתבה של מנגד עצמה מיום 15.10.2001 הממוען למשיבות 2-3 ואשר מודיע להן על פרטי ההמחאה (נספח ז' לבקשה שלפניי).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.

מנגד לא השלימה עם פסק דינו של בית המשפט השלום וערערה לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור העלתה מנגד טענות רבות אולם מהן שתי טענות עיקריות ורלוונטיות לבקשה שלפניי: ראשית, המבקשות שללו בעצמן את יכולתה של מנגד להמחות את זכויותיה מכוח ההסכם לאחר, וזאת במסגרת סעיף 16 להסכם. על כן, גם אם התיימרה מנגד להמחות את זכויותיה למור הרי שההמחאה אינה תקפה. שנית, גם אם מנגד הציגה מצגים שלפיהם המחתה את זכויותיה מכוח ההסכם למור, הרי שהמבקשות לא הסתמכו עליהם היות שביום 17.10.2001 שלח בא כוחן של המבקשות, עו"ד מלכוב, מכתב בתגובה להודעת ההמחאה הנ"ל (להלן – מכתב

הדחיה ), ובמסגרתו נכתב כדלקמן (נספח ח' בבקשה שלפניי):

"המחאת הזכות שהתימרו מרשיך לבצע ביניהם אינה תקפה שכן היא מנוגדת לקבוע במפורש בהסכם שבין חיים ומשה מנגד בע"מ ובין מרשותי (ראה ס' 16 להסכם), ולפיכך אין כל תוקף משפטי ל"הסבת הזכויות" כאמור ומרשותי יתעלמו ממנה לחלוטין. יתר על כן אנו נפנה לרשם המשכונות ולרשם החברות ונודיע להם את עמדתנו".

4.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשות טענו כי אין לאפשר למנגד להתנער ממצגיה בדבר המחאת הזכויות המלאה למור. למעלה מכך, כפי שקבע בית המשפט השלום, מדובר בהמחאה על דרך של מכר אשר העבירה את מלוא הזכויות מכוח החוזה למור ועל כן אין כל יריבות בין המבקשות לבין מנגד.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורן של המבקשות בכל הנוגע לטענת היעדר היריבות וקבע כי קיימת יריבות בין המבקשות לבין מנגד. הנימוק המרכזי לכך היה כי המבקשות לא נתנו את הסכמתן להמחאת הזכויות כנדרש בסעיף 16 להסכם ולמעלה מכך הביעו עמדה נחרצת כנגד ההמחאה כפי שהשתקפה ממכתב הדחיה, "עמדה, אשר לדעתי, הן מושתקות ומנועות מלחזור בהן ממנה". לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי לא יהיה זה נכון להכריע בשאלת המחאת הזכות ולדחות את התביעה בשלב מקדמי ללא בירור עובדתי נוסף, וזאת לאור ההלכה לפיה לא במהרה ידחה בית המשפט תובענה על הסף.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

6.

המבקשות טוענות בבקשה שלפניי כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימת יריבות בינן לבין מנגד. טענתן זו נסמכת על נימוקים רבים, להלן העיקריים שבהם: ראשית, לטענתן הן אינן מנועות מלחזור בהן מעמדתן הנחרצת במכתב הדחייה לאור התנהלותה המאוחרת של מנגד. שנית, סעיף 16 להסכם משתמש בביטוי "לא רשאי" ולא קובע כי להעברה לא יהיה תוקף ולכן לאור ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך , פ"ד נג(2) 218, 233 (1999) (להלן – עניין ריינס ), אין לקבוע מניה וביה כי להמחאת הזכויות אין תוקף אלא יש לבחון תחילה את תוקפה של העברת הזכות שנעשתה בניגוד להגבלה על עבירותה, לפי טיבה של ההגבלה, לפי נוסחה, לפי מטרותיה ולפי הנסיבות שבהן נקבעה. לבסוף טוענות המבקשות, משנקבע בסעיף 16 להסכם כי המבקשות רשאיות ליתן הסכמתן להעברת הזכויות מכח ההסכם – רשאיות הן ליתן את הסכמתן גם בדיעבד.

דיון והכרעה

7.

הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983)]. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים היות שהיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

8.

יתר על כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו החלטת ביניים המורה על המשך בירור התביעה בבית משפט השלום. ודוק - כלל מנחה הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו [ראו למשל: רע"א 422/06

חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים

(לא פורסם, 18.5.2006); רע"א 6552/07

ש.דורפברגר בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל (לא פורסם, 25.9.2007); רע"א 8355/08 צברי נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (לא פורסם, 16.12.2008)]. לא מצאתי מקום לחרוג מהכלל האמור בנסיבות המקרה דנן. למעלה מכך, דין הבקשה להדחות גם לגופו של עניין.

9.

יש לתת את הדעת לנוסחו של סעיף 16 להסכם אשר קובע כדלקמן:

"קבלן המשנה אינו רשאי להעביר לאחר את ההסכם ו/או את ביצוע העבודות ו/או כל חלק מהן ו/או כל חובה ו/או זכות מזכויותיו על פי ההסכם אלא באישור מראש ובכתב של דורי. דורי רשאית להעביר את זכויותיה על פי ההסכם לכל גוף אחר"

10.

הנה כי כן, ההסכם מגביל את עבירות זכויותיה של מנגד מכוח ההסכם באופן מפורש, ועל כן אין בסיס לטענתן של המבקשות לפיה מצגיה של מנגד מונעים מהאחרונה לטעון כי להמחאה אין תוקף. מצג עשוי ליצור מניעות כלפי בעל דין כאשר בעל הדין השני עשוי להיות מוטעה על ידי אותו מצג כיוון שהסתמך עליו, אולם במקרה דנן היה ברור למבקשות כי אין הן רשאיות לסמוך על מצגיה של מנגד לאור קביעתו המפורשת של ההסכם אשר שולל את עבירות הזכויות כאמור, כמו גם בגין ההודעה החד משמעית של המבקשות במסגרת מכתב הדחיה.

11.

המבקשות מנסות להיבנות מפסיקתו של בית משפט זה בעניין ריינס . ודוק –הדברים בעניין ריינס נאמרו בהקשר שונה. בעניין ריינס טענת אי תוקפה של ההמחאה בשל קיומה של תנית אי עבירות בהסכם נטענה על ידי בעל דין שכלל לא היה צד להסכם, בעוד שבמקרה דנן הטענה מועלית על ידי מי שהיה צד להסכם. למעלה מכך ואף חשוב יותר, עניין ריינס כלל אינו רלוונטי למקרה דנן היות שהקביעה כי המבקשות מנועות מלהעלות את הטענה לפיה ההמחאה תקפה אינה נובעת רק בשל קביעתו של סעיף 16 להסכם אלא בראש ובראשונה דווקא בשל הודעתן החד משמעית של המבקשות במסגרת מכתב הדחייה. לבסוף, וזאת יש להדגיש, טענתן של המבקשות כי ההמחאה תקפה למרות קיומה של מגבלת עבירות נגועה בחוסר תום לב היות שבמכתב הדחייה נאמר על ידן מפורשות ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים כי: "המחאת הזכות שהתימרו מרשיך לבצע ביניהם אינה תקפה ...", ובהמשך: " אין כל תוקף משפטי ל"הסבת הזכויות" כאמור...".

דוקטרינת המניעות המשפטית מחייבת למנוע מהמבקשות לטעון טענה שלפיה למרות מגבלת העבירות כאמור הרי שההמחאה תקפה. הואיל וכך, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשות מנועות לטעון כי ההמחאה תקפה.

12.

אשר על כן הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.