רע"א 8355/08 צבי צברי נ. טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיאה השופטת מ' ארד ) מיום 24.7.2008 בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רובין ) מיום 25.5.2008.

1.

המשיב (להלן: הבנק ) הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המבקשים בגין אי תשלום החזרי משכנתא שנטלו המבקשים מהבנק בשנת 1994. המבקשים הגישו בקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענת המבקשים, כשנתיים לאחר שהפסיקו לעמוד בתשלומי ההלוואה הגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון. לאחר שהליכי ההוצאה לפועל לא צלחו, בחלוף יותר משבע שנים מאז הפרת הסכם ההלוואה, הגיש הבנק את התביעה הכספית, שלטענת המבקשים התיישנה. המבקשים מסתמכים, בין היתר, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 3055/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' כהן (לא פורסם, 30.4.2008).

2.

בית משפט השלום (כבוד השופט א' רובין ) קבע, ביום 25.5.2008, כי כל טענות הסף, לרבות טענת ההתיישנות, יידונו במסגרת פסק הדין הסופי. על החלטה זו ביקשו המבקשים רשות לערער.

3.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו כי הערכאה הדיונית מוסמכת לקבוע כיצד לנהל את ההליך שלפניה ובכלל זה את סדר הדיון במחלוקות השונות הדורשות הכרעה וכי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מעין אלה, למעט במקרים בהם מדובר בהחלטה הגורמת לעיוות דין או לחוסר יעילות קיצוני. בשים לב לכך שנראה, לכאורה, כי מדובר בתביעה שאינה דורשת הכרעה במחלוקות עובדתיות מורכבות, סבר בית המשפט המחוזי כי ההחלטה לפיה טענות הסף יידונו ויוכרעו בפסק הדין הסופי אין בה כדי לגרום עיוות דין למבקשים וגם לא תגרום לחוסר יעילות, ודאי לא קיצוני.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

לטענת המבקשים הערכאות הקודמות שגו בכך שלא התייחסו לחשיבות ההכרעה המוקדמת ככל האפשר בטענות סף המועלות על ידי בעלי הדין בהליך שיפוטי. לדבריהם, במקרה דנן, מתן פסק דין שדוחה את התביעה מחמת התיישנות ימנע בזבוז זמן שיפוטי יקר של בית המשפט ושל הצדדים וכן טרחה רבה ומיותרת של בעלי הדין ובאי כוחם. דחיית ההכרעה בשאלת ההתיישנות עומדת בניגוד לרציונאל של התייחסות לטענה זו כטענת סף שיש להעלותה - וגם לדון בה - בהזדמנות הראשונה. לדבריהם, דחיית ההכרעה בטענת הסף משדרת מסר של עיוות דין וחוסר יעילות שיפוטית המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. המבקשים מוסיפים וטוענים כי חשיבותה של הכרעה מוקדמת בטענות סף חורגת מן העניין הספציפי של בעלי הדין בתובענה זו והיא נוגעת לכלל הציבור ולמערכת המשפט כולה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות סבורני כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

6.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים. על אף טענותיהם של המבקשים כי הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית והשלכות רחבות איני סבור כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

7.

החלטת הביניים נשוא בקשת רשות הערעור עניינה סדר הדיון בטענות בעלי הדין, וליתר דיוק מדובר בהחלטה לדון בטענת ההתיישנות ביחד עם הדיון לגופה של התביעה (מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר). ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו [ראו למשל: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (לא פורסם, 18.5.2006); רע"א 6552/07 ש. דורפברגר בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל (לא פורסם, 25.9.2007)]. כמו בית המשפט המחוזי גם אני סבור כי ההחלטה לא פגעה בזכויותיהם של המבקשים (כאמור, מדובר בהחלטה שאינה סותמת את הגולל על ההליך) ואף לא פגמה באופן ממשי ביעילות בירור הסכסוך [ראו: רע"א 2144/99 צווינגבוים נ' ארד בע"מ (לא פורסם, 29.9.1999)]. עצם העובדה שכבר הוגשו סיכומים בתיק מוכיחה כי התיק לא היה כרוך בבירור עובדתי מורכב ולא גזל יתר על המידה מזמנם של הצדדים ומזמנו של בית המשפט. זאת ועוד, בטוחני כי העומס המוטל על מערכת בתי המשפט ידוע היטב לבית משפט השלום וכי זה נלקח בחשבון בשקלו האם לדון בטענת הסף תחילה או לאחר שמיעת התיק לגופו.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.